1.‏ מה חשה מרתא,‏ ומדוע?‏

 תמונת קברו של אחיה — מערה שפִּתחה חסום באבן — לא הרפתה ממוחה של מרתא.‏ יגונה היה כבד כאותו סלע קר וגדול ממדים.‏ היא התקשתה להאמין שאחיה היקר אלעזר כבר לא היה בין החיים.‏ ארבעת הימים מאז נשם את נשימתו האחרונה נִדמו לה כרצף ארוך של שכול וביקורי ניחומים.‏

2,‏ 3.‏ (‏א)‏ מה כנראה חשה מרתא כאשר ראתה את ישוע?‏ (‏ב)‏ מה מעידות על מרתא המילים החשובות שאמרה?‏

² והנה עמד מול מרתא האיש שהיה חברו היקר ביותר של אלעזר.‏ סביר להניח שכאשר ראתה את ישוע התעצם יגונה,‏ שכן הוא היה האדם היחיד עלי אדמות שיכול היה להציל את אחיה.‏ למרות זאת בהיותה כעת עם ישוע מחוץ לבית עניה,‏ עיירה ששכנה על צלע הר,‏ התנחם לבה במידת מה.‏ ברגעים ספורים אלה במחיצתו שוב התמלאה בתחושת חמימות תודות לטוב הלב שניבט מעיניו ולאמפתיה העזה שהפגין,‏ אשר תמיד רוממו את רוחה.‏ הוא שאל אותה שאלות שעזרו לה להתמקד באמונתה ובביטחונה בתחיית המתים.‏ בשיחה ביניהם אמרה מרתא את אחת האמירות החשובות ביותר שעלו על דל שפתיה:‏ ”‏אני מאמינה שאתה המשיח בן אלוהים,‏ זה שנועד לבוא אל העולם”‏ (‏יוח׳ י״א:‏27‏)‏.‏

³ כפי שמעידות המילים הללו,‏ מרתא הייתה אישה בעלת אמונה יוצאת מגדר הרגיל.‏ מן המעט שהמקרא מספר לנו על אודותיה אנו לומדים לקחים חשובים שיכולים לעזור לנו לחזק את אמונתנו.‏ אם כן,‏ הבה נדון בפרשה הראשונה במקרא שבה מוזכרת מרתא.‏

4.‏ באיזה מובן הייתה משפחתה של מרתא יוצאת דופן,‏ ואילו יחסים נרקמו בין המשפחה לבין ישוע?‏

⁴ זה קרה חודשים קודם לכן.‏ אלעזר היה בריא ושלם.‏ בביתו  שבבית עניה עמד לבקר אורח חשוב מאין כמוהו,‏ ישוע המשיח.‏ אלעזר,‏ מרתא ומרים היו משפחה יוצאת דופן — שלושה אחים בוגרים שחיו כנראה תחת קורת גג אחת.‏ מספר חוקרי מקרא סבורים כי מרתא הייתה הבכורה,‏ מפני שהיא פועלת כמארחת ולעיתים מוזכרת ראשונה מבין השלושה (‏יוח׳ י״א:‏5‏)‏.‏ אין לנו כל דרך לדעת אם מישהו מהם היה נשוי אי פעם.‏ על כל פנים,‏ ידידות אמיצה נרקמה ביניהם לבין ישוע.‏ במהלך שירותו ביהודה,‏ אזור שבו נתקל בהתנגדות ובעוינות כה רבות,‏ שימש לו ביתם כבסיס לפעילותו.‏ אין ספק שהוא העריך עד מאוד פינה חמה זו,‏ שבה מצא שלווה ותמיכה.‏

5,‏ 6.‏ (‏א)‏ מדוע הייתה מרתא עסוקה במיוחד בעת ביקורו של ישוע?‏ (‏ב)‏ כיצד הגיבה מרים להזדמנות שנוצרה בעקבות ביקורו של ישוע?‏

⁵ מרתא תרמה רבות לנוחות ולהכנסת האורחים שאפיינו את ביתם.‏ היא הייתה אישה עסוקה וחרוצה,‏ ונדמה היה שידיה תמיד מלאות עבודה.‏ כך היה גם בביקורו הנוכחי של ישוע.‏ היא עד מהרה נערכה להתקין ארוחה מיוחדת ומרובת מנות עבור האורח הנכבד,‏ ואולי גם עבור חלק ממי שהתלוו אליו בדרכים.‏ הכנסת אורחים נחשבה באותם ימים לערך עליון.‏ נהוג היה לקבל את פני האורח בנשיקה,‏ לחלוץ את סנדליו,‏ לרחוץ את רגליו ולמשוח את ראשו בשמן בושם מרענן.‏ ‏(‏קרא לוקס ז׳:‏44–47‏.‏‏)‏ המארח עשה כל מאמץ לספק לאורחו תנאי לינה נוחים ומזון משובח.‏

⁶ עבודה רבה נכונה למרתא ולמרים.‏ מרים,‏ הנתפסת לעיתים כָּרגישה והמהורהרת יותר מבין השתיים,‏ ודאי עזרה בתחילה לאחותה.‏ אך לאחר שהגיע ישוע השתנה המצב.‏ הוא ראה בביקורו הזדמנות ללמד,‏ והוא אכן לימד!‏ להבדיל ממנהיגי הדת דאז,‏ ישוע רחש כבוד לנשים ולימד אותן בשמחה על מלכות אלוהים,‏ המוטיב המרכזי של שירותו.‏ מרים,‏ שהתלהבה מהזדמנות זו,‏ התיישבה לרגליו ושתתה בצמא כל מילה שיצאה מפיו.‏

7,‏ 8.‏ מדוע גאה המתח בקרבה של מרתא,‏ וכיצד ביטאה לבסוף את רגשותיה?‏

⁷ נוכל לדמיין את המתח שהלך וגאה בקרבה של מרתא.‏ לנוכח כל המנות שהיה עליה להכין וכל העבודות שהיה עליה לבצע עבור האורחים,‏ היא נעשתה יותר ויותר טרודה.‏ בזמן שהתרוצצה ממקום למקום וראתה את אחותה יושבת שם ואינה מושיטה לה עזרה,‏ האם התאדמה קלות,‏ נאנחה בקול או הזעיפה פנים?‏ אם כך הגיבה,‏ אין זה מפתיע.‏ הרי לא היה בכוחה לשאת את הכול על כתפיה!‏

 ⁸ לבסוף מרתא לא יכלה עוד לכבוש את תסכולה.‏ היא קטעה את ישוע ופלטה:‏ ”‏אדוני,‏ האם לא אכפת לך שאחותי השאירה אותי לדאוג לבד לכל הדברים?‏”‏ (‏לוקס י׳:‏40‏)‏ היו אלו מילים נוקבות.‏ ואז היא ביקשה מישוע לתקן את מרים ולהורות לה ’‏לבוא ולעזור לה’‏.‏

9,‏ 10.‏ (‏א)‏ כיצד השיב ישוע למרתא?‏ (‏ב)‏ מניין לנו שישוע לא התייחס בביטול למאמציה של מרתא?‏

⁹ תגובתו של ישוע אולי הפתיעה את מרתא,‏ כפי שהפתיעה מאז קוראי מקרא רבים.‏ הוא השיב לה בְּרַכּוּת:‏ ”‏מרתא,‏ מרתא,‏ את טרודה מאוד בדאגה לדברים רבים,‏ ויש צורך במעט ואולי רק בדבר אחד.‏ אך מרים בחרה בחלק הטוב,‏ והוא לא יילקח ממנה”‏ (‏לוקס י׳:‏41,‏ 42‏)‏.‏ למה התכוון ישוע?‏ האם התכוון שמרתא חומרנית?‏ האם התייחס בביטול למאמץ הרב שהשקיעה בהכנת הארוחה המשובחת?‏

¹⁰ לא.‏ ישוע ראה בבירור שמרתא פעלה מתוך אהבה ומניעים טהורים.‏ הוא גם לא סבר שאירוח כיד המלך פסול מעיקרו.‏ הרי זמן מה קודם לכן נכח בחפץ לב ב”‏סעודה גדולה”‏ שערך לכבודו מתי (‏לוקס ה׳:‏29‏)‏.‏ הבעיה לא הייתה נעוצה בארוחה שהתקינה מרתא,‏ אלא בסדר העדיפויות שלה.‏ מרוב שהתמקדה בארוחה העשירה,‏ שכחה מרתא את החשוב מכול.‏ במה מדובר?‏

11,‏ 12.‏ כיצד תיקן ישוע את מרתא?‏

¹¹ ישוע,‏ בנו יחידו של יהוה אלוהים,‏ התארח בביתה של מרתא כדי ללמד את האמת.‏ שום דבר,‏ גם לא הארוחה היפה וכל ההכנות מצדה,‏ לא יכול היה להיות חשוב יותר.‏ אין ספק שישוע התעצב על כך שמרתא החמיצה הזדמנות מיוחדת להעמיק את אמונתה,‏ אך הוא הותיר את הבחירה בידה.‏ * אלא שמרתא ביקשה מישוע לאלץ את מרים להחמיץ גם היא את ההזדמנות,‏ וזה כבר שינה את כל התמונה.‏

¹² לכן הוא תיקן את מרתא בעדינות וחזר על שמה בנימה מרגיעה כדי לשכך את כעסה.‏ כמו כן אמר לה שאין היא צריכה להיות ”‏טרודה מאוד בדאגה לדברים רבים”‏.‏  די היה בארוחה פשוטה המורכבת ממנה אחת או שתיים,‏ במיוחד כאשר נערך במקביל משתה רוחני.‏ ישוע לא העלה בדעתו לקחת ממרים את ’‏החלק הטוב’‏ שבו בחרה — את ההזדמנות ללמוד מפיו!‏

13.‏ אילו לקחים נוכל להפיק ממה שאמר ישוע למרתא?‏

¹³ סצנה ביתית קצרה זו עשירה בלקחים עבור תלמידי המשיח כיום.‏ לעולם אל לנו להרשות לדבר למנוע מאתנו למלא את ’‏הצורך הרוחני’‏ שלנו (‏מתי ה׳:‏3‏,‏ הערת שוליים)‏.‏ כאשר אנו פותחים את ביתנו לאורחים אנו רוצים אומנם לחקות את נדיבותה וחריצותה של מרתא,‏ אך איננו רוצים להיות ’‏טרודים’‏ מדי לגבי היבטים פחות חיוניים וכך להחמיץ את החשוב מכול.‏ כאשר  אנו מתרועעים עם אחינו לאמונה מטרתנו העיקרית היא לעודד זה את זה ולחלוק איש עם רעהו מתנות רוחניות,‏ ולאו דווקא להגיש או לאכול ארוחות מפוארות.‏ ‏(‏קרא רומים א׳:‏11,‏ 12‏.‏‏)‏ גם הארוחה הפשוטה ביותר יכולה להספיק ליצירת אירוע בונה ומעודד.‏

14.‏ מדוע ניתן לומר בביטחון שמרתא הציבה דוגמה טובה בקבלת תיקון?‏

¹⁴ האם נענתה מרתא לתיקון העדין שנתן לה ישוע והפיקה את הלקחים?‏ איננו צריכים לנחש.‏ השליח יוחנן,‏ המגולל בפנינו את סיפור תחייתו המרגש של אחיה של מרתא,‏ מקדים ואומר:‏ ”‏ישוע אהב את מרתא,‏ את אחותה ואת אלעזר”‏ (‏יוח׳ י״א:‏5‏)‏.‏ חלפו חודשים מאז ביקורו של ישוע בבית עניה,‏ המתואר לעיל.‏ ברור אפוא כי מרתא לא גזרה על עצמה שתיקה זועפת;‏ היא לא נטרה לישוע על עצתו האוהבת,‏ אלא הפנימה את דבריו.‏ גם בעניין זה הציבה לנו מרתא מופת של אמונה,‏ שכן מי מאתנו אינו זקוק מדי פעם לתיקון קל?‏

15,‏ 16.‏ (‏א)‏ מה ודאי עשתה מרתא כאשר חלה אחיה?‏ (‏ב)‏ כיצד התנפצה תקוותן של מרתא ומרים?‏

¹⁵ כאשר חלה אחיה,‏ מרתא ודאי טיפלה בו בקדחתנות.‏ היא עשתה כל שביכולתה להקל את סבלו ולעזור לו להחלים.‏ אך מצבו רק הלך והידרדר.‏ אחיותיו סעדו אותו ולא משו ממיטתו.‏ אין ספק שמרתא הביטה שוב ושוב בפניו הכחושות של אחיה ונזכרה בשנים הרבות שבילו יחדיו וברגעים השמחים והקשים שידעו בחייהם.‏

¹⁶ וכשנדמה היה שאפסה כל תקווה ואלעזר עומד למות,‏ ”‏שלחו אחיותיו להודיע לישוע”‏.‏ הוא בישר באותה עת באזור שהיה במרחק יומיים הליכה מביתן.‏ הודעתן הייתה פשוטה:‏ ”‏אדוננו,‏ ראה!‏ חברך האהוב חולה”‏ (‏יוח׳ י״א:‏1,‏ 3‏)‏.‏ הן ידעו שישוע אוהב את אחיהן והאמינו שהוא יעשה כל שבכוחו לעזור לחברו.‏ האם נאחזו בַּתקווה שישוע יספיק להגיע לפני שיהיה מאוחר מדי?‏ אם כך היה,‏ תקוותן התנפצה.‏ אלעזר מת.‏

17.‏ מה עורר את תימהונה של מרתא,‏ וכיצד הגיבה כששמעה שישוע מתקרב לעיירה?‏

¹⁷ מרתא ומרים התאבלו על אחיהן,‏ ובתוך כך טיפלו בהכנות לקבורתו וקיבלו את פני המנחמים הרבים מבית עניה וסביבותיה.‏ אך הן עדיין לא שמעו דבר מישוע.‏ ככל שנקפו הימים מרתא ודאי תמהה יותר ויותר לפשר הדבר.‏ לבסוף,‏ ארבעה ימים אחרי מות  אלעזר,‏ שמעה מרתא שישוע מתקרב לעיירה.‏ אפילו בשעה קשה זו קמה אותה אישה פעלתנית,‏ ומבלי לומר דבר למרים מיהרה לצאת לקראת ישוע ‏(‏קרא יוחנן י״א:‏18–20‏)‏.‏

18,‏ 19.‏ איזו תקווה הביעה מרתא,‏ ומדוע ניתן לומר שאמונתה הייתה יוצאת מגדר הרגיל?‏

¹⁸ בראותה את אדונה הביעה מרתא במילים את המחשבה שבמשך ימים ייסרה אותה ואת מרים:‏ ”‏אדוני,‏ לו היית פה,‏ אחי לא היה מת”‏.‏ אולם התקווה והאמונה לא גוועו בקרבה.‏ היא הוסיפה:‏ ”‏ובכל זאת אני מאמינה גם עכשיו שכל מה שתבקש מאלוהים הוא ייתן לך”‏.‏ מייד אמר לה ישוע את המילים מחזקות האמונה:‏ ”‏אחיך יקום”‏ (‏יוח׳ י״א:‏21–23‏)‏.‏

¹⁹ מרתא חשבה שישוע מתכוון לתחייה שתתרחש בעתיד,‏ ולכן השיבה:‏ ”‏אני יודעת שהוא יקום בתחיית המתים ביום האחרון”‏ (‏יוח׳ י״א:‏24‏)‏.‏ אמונתה בתחיית המתים הייתה יוצאת מגדר הרגיל.‏  הצדוקים,‏ שהיו ממנהיגי הדת היהודים,‏ לא האמינו בתחיית המתים,‏ אף־על־פי שהיה זה עיקר אמונה ברור בכתבי־הקודש (‏דנ׳ י״ב:‏13;‏ מר׳ י״ב:‏18‏)‏.‏ אך מרתא ידעה שישוע לימד על תקוות התחייה ואף הקים מתים — אם כי ישוע מעולם לא הקים אדם שהיה מת זמן רב כל כך כמו אלעזר.‏ היא לא ידעה מה עומד להתרחש.‏

20.‏ הסבר את משמעות המילים הבלתי נשכחות שאמר ישוע ביוחנן י״א:‏25–27 ואת תשובתה של מרתא.‏

²⁰ אז אמר ישוע מילים בלתי נשכחות:‏ ”‏אני התחייה והחיים”‏.‏ ואכן,‏ יהוה אלוהים נתן לבנו את הסמכות להקים מתים בעתיד בקנה מידה עולמי.‏ ישוע שאל את מרתא:‏ ”‏האם את מאמינה בזה?‏”‏ על כך היא השיבה במילים המוזכרות בתחילת הפרק.‏ היא האמינה שישוע הוא המשיח,‏ שהוא בנו של יהוה אלוהים ושעליו ניבאו הנביאים כי יבוא אל העולם (‏יוח׳ ה׳:‏28,‏ 29‏;‏ קרא יוחנן י״א:‏25–27‏)‏.‏

21,‏ 22.‏ (‏א)‏ כיצד ביטא ישוע את רגשותיו כלפי האבלים?‏ (‏ב)‏ תאר את תחייתו של אלעזר.‏

²¹ האם יהוה אלוהים ובנו,‏ ישוע המשיח,‏ מוקירים אמונה כזו?‏ מה שהתחולל בהמשך לנגד עיני מרתא מספק תשובה ברורה מאוד.‏ היא מיהרה לקרוא לאחותה.‏ אחר כך ראתה עד כמה עצוב היה ישוע כשדיבר עם מרים ועם האבלים הרבים שהיו עמה.‏ היא ראתה את הדמעות הזולגות מעיניו כאשר ביטא בגלוי את צערו העמוק על הכאב שמסב המוות.‏ היא שמעה את ישוע מצווה להסיר את האבן מפתח קברו של אחיה (‏יוח׳ י״א:‏28–39‏)‏.‏

²² בהיותה אדם מעשי הביעה מרתא התנגדות וטענה שהגופה מעלה ריח,‏ שכן חלפו ארבעה ימים מאז מות אלעזר.‏ ישוע הזכיר לה:‏ ”‏האם לא אמרתי לך שאם תאמיני תראי את כבוד אלוהים?‏”‏ היא אכן האמינה ואכן ראתה את כבודו של יהוה אלוהים.‏ בו במקום העניק אלוהים לבנו את הכוח להשיב את אלעזר לחיים!‏ חשוב על הרגעים שנחקקו בוודאי בזיכרונה של מרתא לשארית ימיה:‏ קולו המצווה של ישוע ”‏אלעזר,‏ צא החוצה!‏”‏;‏ הרחשים שבקעו מתוך המערה בשעה שאלעזר קם והתקדם אט אט אל פתח הקבר בעודו עטוף בתכריכים;‏ קריאת ישוע ”‏התירו אותו ותנו לו ללכת”‏;‏ ובטח ובטח החיבוק הנרגש עם אחיה ועם מרים.‏ ‏(‏קרא יוחנן י״א:‏40–44‏.‏‏)‏ היגון הכבד שרבץ על לבה היה כלא היה!‏

23.‏ מה יהוה וישוע רוצים לעשות למענך,‏ ומה עליך לעשות?‏

²³ פרשה זו מראה שתחיית המתים אינה רק משאלת לב;‏  היא עיקר אמונה מקראי מרגש ועובדה היסטורית מוכחת (‏איוב י״ד:‏14,‏ 15‏)‏.‏ יהוה ובנו אוהבים לגמול לאנשי אמונה,‏ כפי שגמלו למרתא,‏ למרים ולאלעזר.‏ גם לך הם יגמלו אם תפתח אמונה איתנה.‏

24.‏ מה הדבר האחרון שהמקרא מספר לנו על מרתא?‏

²⁴ מרתא מוזכרת עוד פעם אחת במקרא.‏ היה זה בתחילת השבוע האחרון לחייו של ישוע עלי אדמות.‏ ישוע ידע היטב אילו קשיים מצפים לו,‏ ועל כן שוב בחר לשהות בבית השלו שבבית עניה,‏ אשר משם נהג ללכת שלושה קילומטרים עד לירושלים.‏ ישוע ואלעזר סעדו בביתו של שמעון המצורע,‏ ושם אנו זוכים להצצה אחרונה על הדמות הראשית שלנו.‏ נאמר עליה:‏ ”‏מרתא שירתה אותם”‏ (‏יוח׳ י״ב:‏2‏)‏.‏

25.‏ מדוע נשים כדוגמת מרתא הן ברכה לקהילות בימינו?‏

²⁵ עד כמה אופייני הדבר לאישה חרוצה זו!‏ בפעם הראשונה שאנו נתקלים בה במקרא היא עובדת,‏ וכשאנו נפרדים ממנה היא עדיין עובדת ודואגת כמיטב יכולתה לצורכי הסובבים אותה.‏ נשים כדוגמת מרתא — נשים אמיצות ונדיבות אשר תמיד נותנות מעצמן כביטוי לאמונתן — הן ברכה לקהילות תלמידי המשיח בימינו.‏ האם המשיכה מרתא לנהוג כך?‏ סביר להניח שכן.‏ אם כך נהגה היא פעלה בחוכמה,‏ שכן עוד נכונו לה קשיים בהמשך הדרך.‏

26.‏ כיצד אמונתה של מרתא עזרה לה?‏

²⁶ בתוך ימים ספורים היה על מרתא להתמודד עם מותו הנורא של אדונה האהוב ישוע.‏ זאת ועוד,‏ אותם צבועים רצחניים שהרגו אותו היו נחושים להרוג גם את אלעזר,‏ משום שתחייתו חיזקה את אמונתם של רבים.‏ ‏(‏קרא יוחנן י״ב:‏9–11‏.‏‏)‏ וכמובן,‏ המוות הפריד בסופו של דבר בין מרתא לבין אחותה ואחיה האהובים.‏ איננו יודעים כיצד או מתי זה קרה,‏ אך על דבר אחד אין עוררין:‏ אמונתה היקרה של מרתא עזרה לה להחזיק מעמד עד הסוף.‏ זאת הסיבה שהמשיחיים כיום רואים לנכון לחקות את אמונתה של מרתא.‏