1.‏ לאיזה מסע עמד יונה לצאת,‏ ומה חש לגבי יעדו?‏

 ליונה היה הרבה זמן לחשוב.‏ ציפה לו מסע יבשתי של למעלה מ־800 קילומטר,‏ אשר ארך חודש ימים או אולי אף יותר.‏ תחילה היה עליו להחליט אם ללכת במסלולים הקצרים יותר או לבחור במסלולים הבטוחים יותר,‏ ואז לעשות את דרכו דרך גאיות רבים ואינספור שבילים הרריים.‏ הוא ככל הנראה נאלץ לעקוף את המדבר הסורי הגדול,‏ לחצות נהרות כמו נהר הפרת האדיר ולמצוא מקומות לינה אצל נוכרים בעיירות ובכפרים שבארם,‏ במסופוטמיה ובאשור.‏ ככל שנקפו הימים הוא חשב על היעד אשר מפניו כה חרד,‏ על העיר אשר הלכה והתקרבה עם כל צעד שעשה — נינווה.‏

2.‏ כיצד למד יונה שאין באפשרותו לברוח מן המשימה שהוטלה עליו?‏

² דבר אחד ידע יונה בביטחון:‏ הוא לא יוכל לסוב על עקביו ולברוח מן המשימה הזו.‏ הוא כבר ניסה זאת בעבר.‏ כפי שראינו בפרק הקודם,‏ יהוה תיקן באורך רוח את יונה כאשר הטיל סערה בים ואז הצילו באורח נס על־ידי דג ענק.‏ כעבור שלושה ימים הקיא הדג את יונה אל החוף כשהוא בריא ושלם.‏ כעת היה הנביא חדור יראה ומוכן יותר מתמיד לציית (‏יונה,‏ פרקים א׳‏ ו־ב׳)‏.‏

3.‏ כיצד נהג יהוה ביונה,‏ אך איזו שאלה מתעוררת?‏

³ כאשר ציווה יהוה בשנית על יונה ללכת לנינווה,‏ ציית הנביא והחל במסעו  הארוך מזרחה.‏ ‏(‏קרא יונה ג׳:‏1–3‏.‏‏)‏ אך האם אִפשר למוסר יהוה לחולל בו שינוי עמוק?‏ יהוה הרי נהג עמו ברחמים:‏ הוא הציל אותו מטביעה,‏ לא הענישו על מרדנותו ונתן לו הזדמנות נוספת למלא את שליחותו.‏ האם אחרי כל זה למד יונה להיות רחמן כלפי הזולת?‏ לאנשים לא־מושלמים בדרך כלל קשה ללמוד לגלות רחמים.‏ הבה נראה איזה לקח נוכל להפיק מן המאבק הפנימי שהתחולל בקרבו של יונה.‏

4,‏ 5.‏ מדוע כינה יהוה את נינווה ”‏העיר הגדולה”‏,‏ ומה אנו למדים עליו מכך?‏

⁴ יונה לא ראה את נינווה מבעד לעיני יהוה.‏ הכתוב מוסר:‏ ”‏ונינווה הייתה עיר גדולה לאלוהים”‏ (‏יונה ג׳:‏3‏)‏.‏ בספר יונה מתוארת נינווה שלוש פעמים על־ידי יהוה בתור ”‏העיר הגדולה”‏ (‏יונה א׳:‏2;‏ ג׳:‏2;‏ ד׳:‏11‏)‏.‏ מדוע הייתה היא גדולה,‏ או חשובה,‏ בעיני יהוה?‏

 ⁵ נינווה הייתה עיר עתיקת יומין,‏ בין הערים הראשונות שייסד נמרוד לאחר המבול.‏ היא הייתה אזור מטרופוליני רחב ידיים שככל הנראה כלל בתוכו מספר ערים נוספות,‏ וכדי לחצות אותה מקצה לקצה נדרשו שלושה ימי הליכה (‏בר׳ י׳:‏11;‏ יונה ג׳:‏3‏)‏.‏ נינווה הייתה עיר מרשימה — היו בה מקדשים מפוארים,‏ חומות אדירות ומבני פאר אחרים.‏ אולם אף לא אחד מן הגורמים הללו הפך את העיר לחשובה בעיני יהוה אלוהים.‏ האנשים הם שהיו חשובים בעיניו.‏ אוכלוסייתה של נינווה הייתה עצומה יחסית לאותה תקופה.‏ למרות רשעתם,‏ ליהוה היה אכפת מהם.‏ חיי אדם יקרים בעיניו,‏ והוא חפץ שכל אחד יתחרט וילמד לעשות את הטוב.‏

6.‏ (‏א)‏ מאיזו סיבה אפשרית חשש יונה כשנכנס אל נינווה?‏ (‏ראה גם הערת שוליים.‏)‏ (‏ב)‏ מה אנו למדים על אודות יונה מפעילות ההטפה שביצע?‏

⁶ יונה נכנס לבסוף אל נינווה,‏ ואוכלוסייתה העצומה — למעלה מ־000,‏120 איש — ודאי רק העצימה את חששותיו.‏ * יונה הלך במשך יום שלם ונכנס אל תוככי העיר הגדולה וההומה,‏ אולי בחיפוש אחר מקום מרכזי מתאים שבו יוכל להתחיל להפיץ את המסר שבפיו.‏ כיצד יתַקשר עם האנשים הללו?‏ האם למד לדבר אשורית?‏ או האם העניק לו יהוה בדרך נס את היכולת לדבר שפה זו?‏ איננו יודעים.‏ ייתכן שיונה השמיע את הכרזתו בעברית,‏ שפת אמו,‏ ונעזר במתורגמן כדי לתרגם את דבריו לאנשי נינווה.‏ בכל אופן,‏ המסר שלו היה פשוט ולא היה צפוי לקנות לו אוהדים:‏ ”‏עוד ארבעים יום ונינווה נהפכת”‏ (‏יונה ג׳:‏4‏)‏.‏ הוא דיבר בעוז רוח וחזר על ההכרזה שוב ושוב.‏ בזאת גילה יונה אומץ לב ואמונה יוצאים מגדר הרגיל — תכונות הנחוצות כיום למשיחיים יותר מאי פעם.‏

7,‏ 8.‏ (‏א)‏ כיצד הגיבו אנשי נינווה למסר שבפי יונה?‏ (‏ב)‏ מה עשה מלך נינווה בתגובה להכרזתו של יונה?‏

⁷ המסר שבפי יונה עורר את תשומת לבם של תושבי נינווה.‏ הוא מן הסתם ציפה לתגובה עוינת ואלימה.‏ תחת זאת,‏ קרה  דבר מפליא.‏ האנשים נענו לקריאתו!‏ דבריו התפשטו כאש בשדה קוצים.‏ לא חלף זמן רב ונבואת החורבן שניבא יונה הפכה לשיחת העיר.‏ ‏(‏קרא יונה ג׳:‏5‏.‏‏)‏ עשירים ועניים,‏ חזקים וחלשים,‏ צעירים וזקנים — כולם כאחד נתמלאו חרטה וקראו צום.‏ הידיעות על מעשיהם של תושבי העיר הגיעו עד מהרה לאוזני המלך.‏

⁸ המלך נענה גם הוא להכרזתו של יונה.‏ כשהוא חדור יראת אלוהים,‏ קם המלך מכיסאו,‏ הסיר את בגדי מלכותו המפוארים,‏ לבש שק כבני עמו ואף ’‏ישב על האפר׳.‏ בעצה אחת עם ”‏גדוליו”‏,‏ או אציליו,‏ הוציא המלך צו שהפך את האקט הספונטני של העם לצום רשמי.‏ הוא ציווה שהכול יתכסו שקים — הן האדם והן הבהמה.‏ * הוא הכיר בענווה שדרכי עמו היו רעות ושכפיהם מלאו חמס.‏ המלך הביע תקווה שאלוהי האמת ירחם עליהם לנוכח חרטתם וישוב מחרון אפו כדי שלא יאבדו (‏יונה ג׳:‏6–9‏)‏.‏

9.‏ אילו ספקות מעלים מבקרי מקרא מסוימים באשר לתושבי נינווה,‏ אך מניין לנו שטעות בידם?‏

⁹ יש מבקרי מקרא המטילים ספק בכך שבתוך זמן כה קצר חל שינוי חד בגישתם של תושבי נינווה.‏ אולם חוקרי מקרא מציינים כי תגובה כזו הולמת את אופיים ההפכפך של בני התרבויות הקדומות הללו ואת נטייתם להאמין באמונות תפלות.‏ כמו כן,‏ אנו יודעים שאותם מבקרים טועים,‏ מפני שישוע המשיח עצמו התייחס מאוחר יותר לחרטתם של אנשי נינווה.‏ ‏(‏קרא מתי י״ב:‏41‏.‏‏)‏ ישוע ידע על מה הוא מדבר,‏ שהרי הוא חי בשמיים באותה תקופה והיה עד להשתלשלות האירועים הללו (‏יוח׳ ח׳:‏57,‏ 58‏)‏.‏ למעשה,‏ לעולם אל לנו להניח שבני אדם אינם יכולים להתחרט על מעשיהם,‏ ואין זה משנה עד כמה מרושעים הם נראים לנו.‏ יהוה לבדו יכול לראות מה טמון בלב האדם.‏

10,‏ 11.‏ (‏א)‏ כיצד הגיב יהוה לחרטתם של אנשי נינווה?‏ (‏ב)‏ מדוע אנו בטוחים שהדין שגזר יהוה על נינווה לא היה מוטעה?‏

¹⁰ כיצד הגיב יהוה לחרטתם של אנשי נינווה?‏ לימים כתב יונה:‏ ”‏וירא האלוהים את מעשיהם,‏ כי שבו מדרכם הרעה;‏ ויינחם [‏התחרט]‏ האלוהים על הרעה אשר דיבר לעשות להם;‏ ולא עשה”‏ (‏יונה ג׳:‏10‏)‏.‏

¹¹ האם זה אומר שיהוה הגיע למסקנה שהדין שגזר על נינווה היה מוטעה?‏ לא.‏ המקרא מסביר שהצדק של יהוה הוא צדק מושלם.‏ ‏(‏קרא דברים ל״ב:‏4‏.‏‏)‏ חרונו הצודק של יהוה על נינווה פשוט שָׁכַך.‏ הוא הבחין בשינוי שחל באנשים וראה שכבר לא היה צורך להענישם.‏ הייתה זו בעיניו עת לגילוי רחמים.‏

12,‏ 13.‏ (‏א)‏ כיצד מוכיח יהוה שהוא אל סביר,‏ גמיש ורחמן?‏ (‏ב)‏ מדוע ניתן לומר שנבואתו של יונה לא הייתה נבואת שקר?‏

¹² יהוה אינו דומה כלל ועיקר לדמות האל הנוקשה,‏ הקר והאכזר העולה פעמים רבות מתוך דבריהם של מנהיגי דת.‏ להיפך,‏ הוא אל סביר,‏ גמיש ורחמן.‏ כאשר הוא מחליט להעניש את הרשעים,‏ הוא שולח תחילה את נציגיו הארציים שיזהירו אותם,‏ שכן הוא נכסף לראות את הרשעים מתחרטים ושבים מדרכיהם,‏ כפי שעשו אנשי נינווה (‏יח׳ ל״ג:‏11‏)‏.‏ יהוה אמר לנביאו ירמיהו:‏ ”‏רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד,‏ ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דיברתי עליו,‏ וניחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו”‏ (‏יר׳ י״ח:‏7,‏ 8‏)‏.‏

¹³ האם ניבא יונה נבואת שקר?‏ לא;‏ נבואתו מילאה את ייעודה כנבואת אזהרה.‏ האזהרה הושמעה בשל דרכיהם הרעות של אנשי נינווה,‏ ובעקבותיה הם השתנו.‏ אם יחזרו לסורם,‏ יביא עליהם אלוהים את משפטו.‏ וזה בדיוק מה שקרה מאוחר יותר (‏צפ׳ ב׳:‏13–15‏)‏.‏

14.‏ כיצד הגיב יונה לרחמים שגילה יהוה כלפי נינווה?‏

¹⁴ כיצד הגיב יונה כאשר ההשמדה לא באה במועד שציפה לה?‏ הכתוב מוסר:‏ ”‏וַיֵּרַע אל יונה רעה גדולה,‏ ויחר לו”‏ (‏יונה ד׳:‏1‏)‏.‏ הוא אף נשא תפילה הנשמעת כנזיפה באל הכול יכול!‏ יונה רמז בדבריו שמוטב היה לו להישאר בביתו,‏ על אדמתו שלו.‏ הוא טען שידע מלכתחילה שיהוה לא ימיט חורבן על נינווה,‏ ואפילו הציג זאת כתירוץ לכך שברח לתרשיש.‏ אז ביקש את נפשו למות ואמר כי טוב מותו מחייו ‏(‏קרא יונה ד׳:‏2,‏ 3‏)‏.‏

15.‏ (‏א)‏ מה ככל הנראה הטריד והכעיס את יונה?‏ (‏ב)‏ כיצד נהג יהוה בנביאו המיוסר?‏

 ¹⁵ מה הטריד את יונה?‏ איננו יודעים בדיוק מה חלף במוחו,‏ אבל אנחנו כן יודעים שיונה הכריז בפני כל אנשי נינווה שתבוא פורענות על העיר,‏ והם האמינו לו.‏ כעת לא תבוא עליהם שום פורענות.‏ שמא חשש שילעגו לו או שיחשבוהו לנביא שקר?‏ כך או כך,‏ הוא לא היה מרוצה,‏ לא מחרטת העם ולא מרחמיו של יהוה.‏ תחת זאת,‏ הידרדר במדרון תלול לתוך מרירות,‏ רחמים עצמיים וגאווה פצועה.‏ אף־על־פי־כן,‏ אלוהיו הרחום עדיין ראה משהו טוב בנביא המיוסר.‏ במקום להעניש את יונה על חוסר הכבוד שגילה,‏ שאל אותו יהוה בעדינות שאלה מעוררת מחשבה:‏ ”‏ההיטב [‏האם בצדק]‏ חרה לך?‏”‏ (‏יונה ד׳:‏4‏)‏ האם השיב יונה על השאלה?‏ המקרא אינו מציין זאת.‏

16.‏ באילו דרכים יש שחולקים על דרכי אלוהים,‏ ואיזה לקח נוכל להפיק מדוגמתו של יונה?‏

¹⁶ קל לשפוט לכף חובה את התנהגותו של יונה,‏ אך מן הראוי לזכור שאין זה חריג שאנשים לא־מושלמים חולקים על דרכי אלוהים.‏ יש הסבורים שיהוה היה צריך למנוע טרגדיה כלשהי או להעניש את הרשעים בו במקום,‏ או שכבר היה עליו לשים קץ לכל הסדר העולמי הנוכחי.‏ דוגמתו של יונה מזכירה לנו שכאשר אנו חולקים על דרכיו של יהוה אלוהים,‏ השקפתנו — ולא השקפתו — היא זו שתמיד טעונה תיקון.‏

17,‏ 18.‏ (‏א)‏ מה עשה יונה לאחר שעזב את נינווה?‏ (‏ב)‏ כיצד הגיב יונה לנסים שחולל יהוה בקשר לקיקיון?‏

¹⁷ הנביא המדוכדך עזב את נינווה ושם פעמיו,‏ לא אל ביתו כי אם מזרחה אל ההרים המשקיפים על האזור.‏ הוא בנה סוכה קטנה וישב בה כדי לחכות ולראות מה יעלה בגורלה של נינווה.‏ ייתכן שעדיין נאחז בתקווה לחזות בהשמדתה.‏ כיצד ילמד יהוה את האיש העיקש שיעור ברחמים?‏

¹⁸ בן לילה הצמיח יהוה קיקיון.‏ כאשר התעורר יונה,‏ ראה את הקיקיון הגדול ואת עליו הרחבים אשר הצלו עליו הרבה יותר מסוכתו הרעועה,‏ והדבר רומם את רוחו.‏ יונה ’‏שמח שמחה גדולה’‏ על הצמח,‏ אולי מפני שראה בהופעתו הפלאית סימן לברכת אלוהים ולשביעות רצונו.‏ אולם יהוה לא רק ביקש להקל על יונה מפני החום ולשכך את זעפו המוגזם.‏ הוא רצה לעשות יותר מכך:‏  הוא רצה לחדור ללבו.‏ לשם כך חולל אלוהים נסים נוספים.‏ הוא שלח תולעת אשר תקפה את הצמח וגרמה למותו.‏ לאחר מכן שלח ”‏רוח קדים חרישית”‏ עד אשר עמד יונה ’‏להתעלף’‏ מן החום.‏ רוחו של הנביא נפלה,‏ והוא שוב ביקש מאלוהים להמיתו (‏יונה ד׳:‏6–8‏)‏.‏

19,‏ 20.‏ כיצד פנה יהוה אל ההיגיון של יונה בקשר לקיקיון?‏

¹⁹ יהוה שאל אותו בשנית אם יש סיבה מוצדקת לכעסו,‏ אשר ניעור הפעם בשל מות הקיקיון.‏ במקום לגלות חרטה,‏ הצדיק יונה את עצמו ואמר:‏ ”‏היטב חרה לי,‏ עד מוות”‏.‏ כעת ראה יהוה כי הקרקע כשרה להדגיש בפני יונה את הלקח שהיה עליו ללמוד (‏יונה ד׳:‏9‏)‏.‏

²⁰ אלוהים פנה אל ההיגיון של יונה;‏ הוא הדגיש בפניו שהוא,‏ הנביא,‏ חש צער על מותו של צמח פשוט שגדל בן לילה ואשר אותו לא שתל ולא הצמיח,‏ ואז חתם את דבריו בשאלה:‏ ”‏ואני לא אחוס על נינווה העיר הגדולה,‏ אשר יש בה הרבה משתים־עשרה רִבּוֹ  אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה?‏”‏ (‏יונה ד׳:‏10,‏ 11‏)‏.‏ *

21.‏ (‏א)‏ איזה לקח לימד יהוה את יונה?‏ (‏ב)‏ כיצד יכול סיפורו של יונה לעזור לנו לבחון בכנות את עצמנו?‏

²¹ האם אתה מבין לעומק את הלקח שלימד יהוה את יונה?‏ יונה מעולם לא עשה דבר כדי לטפל בקיקיון.‏ לעומת זאת,‏ יהוה היה מקור חייהם ומכלכלם של אנשי נינווה,‏ כמו גם של כל היצורים החיים עלי אדמות.‏ כיצד יכול היה יונה להוקיר צמח בודד יותר מאשר את חייהם של 000,‏120 בני אדם ושל כל בהמותיהם?‏ האין זה משום שיונה הרשה לעצמו לפתח חשיבה אנוכית?‏ הוא הרי התעצב על מה שאירע לקיקיון רק מפני שהפיק ממנו תועלת אישית.‏ האין כעסו בהקשר לנינווה נבע גם הוא ממניעים אנוכיים — מתוך גאווה ומתוך הרצון להציל את כבודו ולהוכיח את צדקתו?‏ סיפורו של יונה יכול לעזור לנו לבחון בכנות את עצמנו.‏ מי מאתנו מחוסן מפני נטיות אנוכיות אלו?‏ עד כמה עלינו להיות אסירי תודה על כך שיהוה מלמד אותנו בסבלנות לא להיות אנוכיים,‏ להיות יותר רחמנים ולגלות יותר חמלה — בדיוק כמוהו!‏

22.‏ (‏א)‏ כיצד ככל הנראה הושפע יונה מן ההדרכה הנבונה שהעניק לו יהוה באשר לרחמים?‏ (‏ב)‏ איזה לקח על כולנו ללמוד?‏

²² השאלה היא,‏ האם הפנים יונה את הלקח?‏ הספר הנושא את שמו נחתם בשאלתו של יהוה,‏ אשר נותרה תלויה ומהדהדת באוויר.‏ יש המלינים על כך שיונה לא ענה על השאלה.‏ אך לאמיתו של דבר תשובתו קיימת — התשובה היא הספר עצמו.‏ מן הראיות עולה כי יונה כתב את הספר הנושא את שמו.‏ דמיין לעצמך את הנביא יושב לבטח במולדתו וכותב את קורותיו.‏ אנו כמעט יכולים לראות בעיני רוחנו את האיש כשהוא מבוגר יותר,‏ חכם יותר וצנוע יותר מניד בראשו בצער בעודו מתעד את טעויותיו,‏ את מרדו ואת סירובו העיקש לנהוג ברחמים.‏ ברור אפוא שיונה למד לקח חיוני תודות להדרכה הנבונה שהעניק לו יהוה.‏ הוא למד להיות רחמן.‏ ומה לגבינו?‏ ‏(‏קרא מתי ה׳:‏7‏)‏.‏