פרק ט״ז
היא נהגה בחוכמה, באומץ ובחוסר אנוכיות
1–3. (א) מה חשה אסתר בהתקרבה אל כס בעלה? (ב) כיצד הגיב המלך לביקורה של אסתר?
אסתר קרבה אל כס המלך בצעדים איטיים כשלבה פועם בחוזקה. דמיין לעצמך את הדממה שהשתררה לפתע באולם המלכותי הגדול בארמון שבשושן. הדממה הייתה כה עמוקה שאסתר יכלה לשמוע את פסיעותיה הרכות ואת רשרוש בגדיה המלכותיים. היה עליה להיות ממוקדת ולא לתת לחצר המלוכה המפוארת, לעמודים המהודרים ולתקרת ארזי הלבנון העשירה בגילופים להסיח את דעתה. כל תשומת לבה הייתה ממוקדת באיש היושב על הכיסא, האיש אשר חייה היו נתונים בידיו.
2 המלך התבונן בה בעודה מתקרבת אליו והושיט לעברה את שרביט הזהב. הייתה זו מחווה פשוטה, אבל בזכותה לא איבדה אסתר את חייה; כך הראה המלך שהוא מוחל לה על העבירה שזה עתה ביצעה — היא הופיעה לפני המלך מבלי שנקראה אליו. כשהגיעה אל כס המלך הושיטה את ידה ונגעה בראש השרביט בלב מלא הערכה (אס׳ ה׳:1, 2).
3 כל הקשור במלך אחשוורוש העיד על עושרו ועל כוחו העצומים. שווי לבושם המלכותי של שליטי פרס דאז נאמד כיום במאות מיליוני דולרים. עם זאת, אסתר יכלה לראות מעט חמימות בעיני בעלה; המלך אהב אותה בדרכו שלו. הוא אמר: ”מה לך, אסתר המלכה, ומה בקשתך? עד חצי המלכות ויינתן לך” (אס׳ ה׳:3).
4. אילו קשיים נכונו לאסתר?
4 בבואה לפני המלך כדי להציל את עמה מהמזימה להשמידם גילתה אסתר אמונה ואומץ לב בלתי רגילים. ההצלחה עד כה האירה לה פנים, אך נכונו לה קשיים גדולים יותר. היה עליה לשכנע את המלך הגאה שהיועץ שבו בטח יותר מכול הוא אדם מרושע, אשר הוליך אותו שולל וגרם לו לחרוץ גזר דין מוות על עמה. כיצד יעלה בידה לשכנעו, ומה נוכל ללמוד מאמונתה?
היא בחרה בתבונה את ה”עת לדבר”
5, 6. (א) כיצד יישמה אסתר את העיקרון שבקהלת ג׳:1, 7? (ב) מדוע ניתן לומר שאסתר דיברה אל בעלה בתבונה?
5 האם היה על אסתר לשטוח בפני המלך את הבעיה כולה בנוכחות אנשי חצרו? מעשה זה עלול היה להשפילו ולתת להמן יועצו זמן להפריך את האשמותיה. אם כן, כיצד נהגה אסתר? מאות שנים קודם לכן כתב בהשראת אלוהים המלך החכם שלמה: ”לַכֹּל זמן, ... עת לחשות ועת לדבר” (קהלת ג׳:1, 7). נוכל לדמיין את מרדכי הנאמן, אביה המאמץ של אסתר, מנחיל עקרונות אלה לנערה הצעירה אשר גדלה תחת חסותו. אין ספק שאסתר הבינה עד כמה חשוב לבחור היטב את ה”עת לדבר”.
6 אסתר אמרה: ”אם על המלך טוב, יבוא המלך והמן היום אל המשתה אשר עשיתי לו” (אס׳ ה׳:4). המלך נענה לבקשתה וציווה לזמן את המן. התוכל לראות את התבונה הגלומה בדברי אסתר? היא שמרה על כבודו של בעלה ויצרה הזדמנות מתאימה יותר לחלוק עמו את דאגותיה (קרא משלי י׳:19).
7, 8. מה אפיין את המשתה הראשון שערכה אסתר, ומדוע לא אמרה אז למלך מה בקשתה?
7 אסתר ללא ספק הכינה את המשתה בקפידה ודאגה שכל פרט ופרט יהיה לשביעות רצונו של בעלה. במשתה הוגש יין משובח שתרם לאווירה העליזה (תהל׳ ק״ד:15). אחשוורוש בילה לו בנעימים ואז שוב שאל את אסתר מה בקשתה. האם הייתה זו העת לדבר?
8 אסתר סברה שטרם בשלה השעה. תחת זאת הזמינה את המלך ואת המן לבוא למחרת למשתה נוסף (אס׳ ה׳:7, 8). מדוע חיכתה? כזכור, על־פי צו המלך נידונו כל בני עמה למוות. כשכל כך הרבה מונח על כף המאזניים, אסתר הייתה חייבת להיות בטוחה שהיא בוחרת ברגע המתאים לְדַבֵּר. לכן המתינה ויצרה בזאת הזדמנות נוספת להראות לבעלה עד כמה היא מכבדת אותו.
9. מה ערכה של הסבלנות, וכיצד נוכל לחקות את דוגמתה של אסתר בעניין זה?
9 סבלנות היא תכונה נדירה ויקרה. אף שהייתה מוטרדת ולהוטה לומר את אשר על לבה, המתינה אסתר בסבלנות לרגע המתאים. יש לנו הרבה מה ללמוד מדוגמתה, שהרי כולנו היינו ודאי עדים לעוולות הטעונות תיקון. אם נרצה לשכנע אדם בעל סמכות לטפל בבעיה כלשהי, יהיה עלינו לגלות סבלנות כדוגמת אסתר. במשלי כ״ה:15 נאמר: ”באורך אפיים יפותה קצין, ולשון רכה תשבור גָּרֶם [עצם]”. אם נחכה בסבלנות לרגע המתאים ונדבר ברכות, כפי שעשתה אסתר, נוכל לשבור התנגדות קשה כעצם. האם יהוה, אלוהיה של אסתר, בירך את סבלנותה ואת תבונתה?
הסבלנות סוללת את הדרך לעשיית צדק
10, 11. מדוע השתנה מצב רוחו של המן לאחר שעזב את המשתה הראשון, ומה אשתו וחבריו דחקו בו לעשות?
10 תודות לסבלנותה של אסתר נסללה הדרך לשרשרת אירועים מדהימה. המן עזב את המשתה הראשון במצב רוח מרומם, כשהוא ”שמח וטוב לב” על כך שהמלך והמלכה העניקו לו יחס כה מועדף. אולם כאשר עבר המן דרך שער הארמון נפל מבטו על מרדכי, אותו יהודי שעדיין סירב לחלוק לו כבוד מיוחד. כשם שראינו בפרק הקודם, מרדכי לא פעל מתוך זלזול אלא נהג כך בשל צו מצפונו ובשל יחסיו עם יהוה אלוהים. למרות זאת המן מייד ’נמלא חמה’ (אס׳ ה׳:9).
11 כאשר סיפר המן לאשתו ולחבריו על העלבון, הם דחקו בו להכין עמוד עץ גבוה מאוד, למעלה מ־22 מטר גובהו, ולבקש את רשות המלך לתלות עליו את מרדכי. הרעיון מצא חן בעיני המן, והוא ניגש מייד למלאכה (אס׳ ה׳:12–14).
12. מדוע ביקש המלך שיקראו לו מתעודות הממלכה הרשמיות, ומה התברר לו בעקבות זאת?
12 בינתיים עבר על המלך לילה יוצא דופן. המקרא מספר לנו ש’שנת המלך נדדה’, ולכן הוא ביקש שיקראו לו מתעודות הממלכה הרשמיות. במהלך הקריאה הוזכרה המזימה להתנקש בחייו. אחשוורוש נזכר בפרשה; הקושרים נתפסו באותה עת והוצאו להורג. אך מה לגבי האדם שחשף את המזימה — מרדכי? לפתע נדרך המלך וביקש לדעת כיצד גמלו למרדכי, ואז התברר לו שלא נעשה דבר למען האיש (קרא אסתר ו׳:1–3).
13, 14. (א) כיצד החלה מפלתו של המן? (ב) מה אמרו אשתו של המן וחבריו?
13 כולו נסער שאל המלך מי מבין שרי החצר נמצא שם כדי לעזור לו לתקן את העוול. מכל השרים דווקא המן היה בחצר המלך. הוא ככל הנראה הגיע מוקדם בלהיטותו לקבל את הרשות להוציא להורג את מרדכי. אבל לפני שהספיק להציג את בקשתו, הקדים אותו המלך ושאל מהי לדעתו הדרך הטובה ביותר לחלוק כבוד לאיש שהמלך חפץ ביקרו. המן, שסבר שהמלך מתכוון אליו, הציע לחלוק לאיש כבוד ברוב פאר והדר: להלבישו בלבוש מלכות, להרכיבו על סוס המלך ולמנות שר בכיר שיצעיד אותו בחוצות שושן ויהלל אותו באוזני כול. תאר לעצמך את הבעת פניו של המן כשנודע לו שהאיש שיזכה לכבוד זה הוא מרדכי! ובמי בחר המלך להלל ולקלס את מרדכי? בהמן! (אס׳ ו׳:4–10).
14 המן מילא בחוסר רצון את המשימה שהייתה מתועבת בעיניו ואחר כך מיהר לביתו אבל וחפוי ראש. אשתו וחבריו אמרו לו שתפנית זו יכולה רק לבשר רעות וכי מאבקו במרדכי היהודי נידון לכישלון (אס׳ ו׳:12, 13).
15. (א) איזו תועלת צמחה מסבלנותה של אסתר? (ב) מדוע מן התבונה ש’נוחיל’ לאלוהים בסבלנות?
15 הואיל ואסתר גילתה סבלנות והמתינה יום נוסף לפני שהציגה את בקשתה בפני המלך, היה להמן זמן לפעול בדרך שהובילה למפלתו שלו. והאין זה אפשרי שיהוה אלוהים גרם לשנתו של המלך לנדוד? (מש׳ כ״א:1) אין פלא אפוא שדבר־אלוהים מעודד אותנו ’להוחיל’ לאלוהים בסבלנות! (קרא מיכה ז׳:7.) אם נוחיל לאלוהים, ניווכח שפתרונותיו לבעיותינו עולים בהרבה על כל פתרון שהיינו הוגים בעצמנו.
היא דיברה באומץ לב
16, 17. (א) מתי הגיעה ’עִתה’ של אסתר לדבר? (ב) במה הייתה אסתר שונה מוַשתי, אשתו הקודמת של המלך?
16 אסתר לא הרהיבה עוז להמשיך לבחון את סבלנותו של המלך; במשתה השני שערכה היה עליה לספר הכול. אך כיצד תעשה זאת? המלך עצמו נתן לה הזדמנות לומר את דבריה כאשר שוב שאל מה בקשתה (אס׳ ז׳:2). הגיעה ה”עת לדבר”.
17 נוכל לדמיין את אסתר נושאת תפילה חרישית לאלוהיה בטרם אמרה את המילים הבאות: ”אם מצאתי חן בעיניך, המלך, ואם על המלך טוב, תינתן לי נפשי בשאלתי ועַמי בבקשתי” (אס׳ ז׳:3). שים לב שבדבריה הראתה למלך שהיא מכבדת את שיקול דעתו ואת מה שטוב בעיניו. עד כמה שונה הייתה אסתר מוַשתי, אשתו הקודמת של המלך, שהשפילה אותו בכוונה תחילה! (אס׳ א׳:10–12) כמו כן, אסתר לא מתחה ביקורת על כך שנהג באווילות ובטח בהמן. תחת זאת, התחננה בפני המלך שיגן עליה מפני סכנת המוות שריחפה מעל ראשה.
18. כיצד גוללה אסתר את הבעיה באוזני המלך?
18 אין ספק שבקשתה נגעה ללבו של המלך ועוררה בו תדהמה. מי העז לסכן את חיי מלכתו? אסתר הוסיפה: ”נמכרנו אני ועמי להשמיד, להרוג ולאבד. ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו, החרשתי. כי אין הצר שווה בנזק המלך” (אס׳ ז׳:4). שים לב שאסתר חשפה בכנות את הבעיה, אך עם זאת ציינה שהייתה מחרישה אילו נמכרו היא ובני עמה לעבדות. אולם רצח עמה היה גובה מן המלך מחיר כבד מדי, ולכן לא יכלה שלא לגלות את אוזנו בדבר.
19. מה נוכל ללמוד מדוגמתה של אסתר על אומנות השכנוע?
19 דוגמתה של אסתר מלמדת אותנו רבות על אומנות השכנוע. אם אי פעם תצטרך לחשוף בעיה רצינית בפני אחד מיקיריך או בפני אדם בעל סמכות, שילוב של סבלנות, כבוד וכנות יוכל לסייע לך עד מאוד (מש׳ ט״ז:21, 23).
20, 21. (א) כיצד חשפה אסתר את מזימתו של המן, וכיצד הגיב המלך? (ב) כיצד התנהג המן לאחר שנחשף כאיש ערמומי ומוג לב?
20 אחשוורוש דרש לדעת: ”מי הוא זה ואי זה הוא אשר מְלָאוֹ לבו לעשות כן?” ראה בעיני רוחך את אסתר מצביעה על האיש ואומרת: ”איש צר ואויב, המן הרע הזה”. ההאשמה ניסרה בחלל האוויר, והמן נאחז אימה. דמיין את פניו של המלך חם המזג מאדימות מכעס כאשר הוא מבין שאיש אמונו הסית אותו לחתום על צו שהיה מביא למותה של אשתו האהובה! המלך יצא בסערה אל הגן כדי להירגע (אס׳ ז׳:5–7).
21 המן, שנחשף כאיש ערמומי ומוג לב, השתטח לרגלי המלכה. כאשר שב המלך לחדר וראה את המן על מיטתה של אסתר כשהוא מתחנן על חייו, נתקף זעם והאשים אותו בניסיון לאנוס את המלכה בביתו שלו. ברגע זה נחרץ דינו של המן, והוא נלקח משם כשפניו מכוסות. אז סיפר אחד השרים למלך על עמוד העץ הגבוה שעליו התכוון המן לתלות את מרדכי, ומייד הורה אחשוורוש לתלות עליו את המן (אס׳ ז׳:8–10).
22. כיצד דוגמתה של אסתר מלמדת אותנו לעולם לא לומר נואש, לא לפתח גישה צינית ולא לאבד אמונה?
22 בעולמנו הלא־הוגן קל להסיק שאף פעם לא ייעשה צדק. האם אי פעם חשת כך? אסתר מעולם לא אמרה נואש, לא נעשתה צינית ולא איבדה את אמונתה. בהגיע העת פתחה את פיה באומץ בעד הנכון והישר, בביטחון מלא שיהוה ידאג לכל היתר. הבה נחקה את דוגמתה. יהוה לא השתנה מאז ימי אסתר. עדיין יש בכוחו להפיל את הרשעים ואת הערמומיים אל תוך הבור שהם עצמם כרו, כפי שעשה להמן (קרא תהלים ז׳:12–17).
היא נהגה בחוסר אנוכיות למען יהוה ועמו
23. (א) כיצד גמל המלך למרדכי ולאסתר? (ב) כיצד התגשמה הנבואה שניבא יעקב על ערש דווי באשר לבנימין? (ראה התיבה ” התגשמות נבואה”.)
23 סוף סוף נודע למלך מי הוא מרדכי — לא רק האדם הנאמן שהגן עליו מפני התנקשות, אלא גם אביה המאמץ של אסתר. אחשוורוש מינה את מרדכי לראש השרים במקום המן. את ביתו של המן, לרבות הונו העצום, העניק המלך לאסתר, וזו מינתה את מרדכי לפקח על נכסים אלה (אס׳ ח׳:1, 2).
24, 25. (א) מדוע לא יכלה אסתר לנוח על זרי הדפנה לאחר חשיפת מזימתו של המן? (ב) כיצד סיכנה אסתר את חייה בשנית?
24 האם עכשיו כשחייה וחיי מרדכי ניצלו, יכלה המלכה לנוח על זרי הדפנה? רק אם הייתה אנוכית. הצו מטעם המן להרוג את כל היהודים עשה דרכו באותם רגעים לכל פינה בממלכה. המן הפיל גורל, או פּוּר — ככל הנראה מנהג ספיריטיסטי — כדי להחליט מתי הזמן המתאים ביותר להוציא אל הפועל את התקפתו המרושעת (אס׳ ט׳:24–26). אומנם נותרו אז מספר חודשים עד לבוא המועד, אך הוא התקרב בצעדי ענק. האם עדיין ניתן היה למנוע את האסון?
25 שוב סיכנה אסתר את חייה בחוסר אנוכיות והופיעה שנית בפני המלך ללא הזמנה רשמית. הפעם בכתה על עמה והתחננה בפני בעלה לבטל את הצו הנוראי. אבל לא ניתן היה לבטל צווים שיצאו בשם מלך פרס (דנ׳ ו׳:13, 16). לכן המלך נתן ביד אסתר ומרדכי את הסמכות לחוקק חוק חדש, וכשסמכות זו בידם הוציאו מרדכי ואסתר צו אשר התיר ליהודים להגן על עצמם. השליחים דהרו לכל קצות הממלכה ומסרו ליהודים את החדשות הטובות. בלבות רבים הוצתה מחדש התקווה (אס׳ ח׳:3–16). נוכל לדמיין את היהודים ברחבי הממלכה הגדולה מתחמשים ומתכוננים לקרב, דבר שלא היו יכולים לעשות אלמלא הצו החדש. אך חשוב מכך, האם יעמוד ”יהוה צבאות” לצד עמו? (שמ״א י״ז:45).
26, 27. (א) עד כמה אדיר ומוחץ היה הניצחון שהנחיל יהוה לעמו על אויביהם? (ב) איזו נבואה התגשמה כאשר הוצאו בני המן להורג?
26 כאשר הגיע היום הגורלי, היה עמו של אלוהים ערוך ומוכן. החדשות על מינויו של ראש השרים החדש, מרדכי היהודי, התפשטו בכל עבר, ובשל כך אפילו שרים פרסיים רבים עמדו כעת לצדם של היהודים. יהוה העניק לעמו ניצחון אדיר. אין ספק שהוא הגן עליהם מפני פעולות תגמול קשות כאשר הנחיל לאויביהם תבוסה מוחצת * (אס׳ ט׳:1–6).
27 כמו כן, כל עוד חיו עשרת בניו של המן הרשע סיכן הדבר את מרדכי, והוא לא יכול היה לנהל את בית המן בבטחה. גם הם הוצאו להורג (אס׳ ט׳:7–10). הייתה זו התגשמות של נבואה מקראית, שכן שנים רבות קודם לכן חזה אלוהים את השמדתם המוחלטת של העמלקים, שהתבררו כאויביו המרושעים של עמו (דב׳ כ״ה:17–19). ייתכן מאוד שבני המן היו מבין האחרונים שנותרו מעם זה אשר נידון לכליה.
28, 29. (א) מדוע היה זה לרצון יהוה שאסתר ועמה יהיו מעורבים בלחימה? (ב) מדוע דוגמתה של אסתר היא ברכה עבורנו?
28 היה על אסתר לשאת על כתפיה הצעירות מעמסות כבדות מאוד; היא הייתה מעורבת בין היתר בחקיקת צווים מלכותיים בדבר מלחמות והוצאות להורג. ודאי לא היה לה קל. אבל רצון יהוה היה שעמו יינצל מהשמדה, שכן מעם ישראל עתיד היה לבוא המשיח המובטח, מקור התקווה היחיד לאנושות כולה! (בר׳ כ״ב:18) משרתי אלוהים כיום יודעים שכאשר בא ישוע המשיח לכדור־הארץ הוא קבע לשמחתנו שמאז ואילך אל לתלמידיו ליטול חלק במלחמות גשמיות (מתי כ״ו:52).
29 עם זאת, המשיחיים נוטלים חלק במלחמה רוחנית, שהרי השטן נחוש כיום מתמיד להרוס את אמונתנו ביהוה אלוהים. (קרא קורינתים ב׳. י׳:3, 4.) דוגמתה של אסתר היא ברכה של ממש עבורנו. הבה נגלה כמוה אמונה על־ידי כך שנשתמש בכושר השכנוע שלנו בחוכמה ובסבלנות, ננהג באומץ לב ונַראה נכונות לקום בחוסר אנוכיות להגנתו של עם אלוהים.
^ המלך נתן ליהודים יום נוסף להשלים את ניצחונם על אויביהם (אס׳ ט׳:12–14). עד היום חוגגים היהודים בחודש אדר את חג פורים לזכר ניצחונם. החג נקרא על שם הפור שהטיל המן אשר ביקש להשמיד את עם ישראל.