1–3.‏ (‏א)‏ איזו סכנה איימה על ביתה של אביגיל?‏ (‏ב)‏ מה נלמד על אישה מיוחדת זו?‏

 אביגיל הבחינה בַּבֶּהלה שניבטה מעיניו של הבחור.‏ הוא היה מבועת,‏ ולא בכדי — סכנה של ממש הסתמנה באופק.‏ כ־400 לוחמים עשו דרכם אל עירה כשהם נחושים לחסל כל זָכר בבית נבל,‏ בעלה של אביגיל.‏ מדוע?‏

² הכול התחיל בנבל.‏ הוא נהג כהרגלו באכזריות ובגסות רוח.‏ אבל הפעם הוא העליב את האיש הלא־נכון — את מפקדו האהוב של גדוד לוחמים מאומן ונאמן.‏ אחד מעובדיו הצעירים של נבל,‏ ככל הנראה אחד מרועיו,‏ פנה לאביגיל בביטחון שהיא תהגה תוכנית כלשהי להצילם.‏ אך מה תוכל אישה אחת לעשות כנגד צבא שלם?‏

³ הבה נלמד תחילה קצת יותר על אישה מיוחדת זו.‏ מי הייתה אביגיל?‏ מה הוביל למשבר זה?‏ ומה נוכל ללמוד מאמונתה המופתית?‏

4.‏ איזה מין אדם היה נבל?‏

⁴ אביגיל ונבל לא התאימו זה לזה.‏ נבל לא יכול היה לפלל לאישה טובה יותר,‏ ואילו אביגיל מצאה את עצמה נשואה לבעל שאין גרוע ממנו.‏ אמת,‏ לָאיש היה כסף,‏ ולכן ראה עצמו כאדם חשוב מאוד.‏ אבל מה חשבו עליו אחרים?‏ קשה למצוא דמות מקראית אחרת המתוארת במונחים מבזים יותר.‏ אפילו משמעות שמו היא ”‏כסיל”‏ או ”‏טיפש”‏.‏ האם זה השם שהעניקו לו הוריו בלידתו,‏ או שמא כינוי זה דבק בו בהמשך חייו?‏ כך או כך,‏ שמו הלם אותו.‏ נבל היה איש ”‏קשה ורע מעללים”‏ — בריון ושתיין  שהטיל את מוראו על אחרים ושנוא על הבריות (‏שמ״א כ״ה:‏2,‏ 3,‏ 17,‏ 21,‏ 25‏)‏.‏

5,‏ 6.‏ (‏א)‏ מה היו לדעתך תכונותיה המושכות ביותר של אביגיל?‏ (‏ב)‏ מאילו סיבות אפשריות התחתנה אביגיל עם בן בלייעל?‏

⁵ אביגיל הייתה שונה לחלוטין מנבל.‏ משמעות שמה הוא ”‏אבי גל [‏שמח]‏”‏.‏ אבות רבים מתגאים בבת יפת מראה,‏ אך אב חכם שמח הרבה יותר כשילדו ניחן ביופי פנימי.‏ למרבה הצער,‏ רבים שנתברכו ביופי חיצוני אינם רואים כל צורך לפתח תכונות כגון תבונה,‏ חוכמה,‏ אומץ לב או אמונה.‏ אך לא כך היה לגבי אביגיל.‏ המקרא משבח אותה על תבונתה וכן גם על יופייה ‏(‏קרא שמואל א׳.‏ כ״ה:‏3‏)‏.‏

⁶ יש שאולי יתהו מדוע בחורה נבונה כמוה התחתנה עם בן בלייעל שכזה.‏ חשוב לזכור כי נישואין רבים בתקופת המקרא הוסדרו על־ידי ההורים,‏ וגם אם לא,‏ עדיין נודעה חשיבות גדולה להסכמתם.‏ האם הוריה של אביגיל העדיפו את הנישואין הללו ואולי אף שידכו בין בני הזוג משום שהתרשמו מעושרו וממעמדו של נבל?‏ האם מצבם הכלכלי הקשה הוא שהשפיע על החלטתם?‏ בכל אופן,‏ כספו של נבל לא הפך אותו לבעל טוב.‏

7.‏ (‏א)‏ ממה על ההורים להימנע אם ברצונם ללמד את ילדיהם לאמץ השקפה בריאה על מוסד הנישואין?‏ (‏ב)‏ מה הייתה אביגיל נחושה לעשות?‏

⁷ הורים נבונים מקפידים ללמד את ילדיהם לאמץ השקפה בריאה על מוסד הנישואין.‏ הם אינם מעודדים אותם להתחתן משיקולים כלכליים ואינם לוחצים עליהם להתחיל לצאת עם בני המין השני כשהם עדיין צעירים מכדי לקבל על עצמם אחריות כאנשים בוגרים (‏קור״א ז׳:‏36‏)‏.‏ אבל עבור אביגיל היה זה מאוחר מדי לחשוב על כך.‏ מסיבה זו או אחרת היא הייתה נשואה לנבל,‏ ולמרות זאת הייתה נחושה להפיק את המיטב מנסיבותיה הקשות.‏

8.‏ את מי העליב נבל,‏ ומדוע לדעתך היה זה מאוד לא־נבון?‏

⁸ כעת הקשה נבל על אביגיל יותר מתמיד.‏ האיש שאותו העליב היה לא אחר מאשר דוד — משרת יהוה נאמן שנמשח על־ידי שמואל הנביא לרשת את כיסא שאול כבחירו של אלוהים (‏שמ״א ט״ז:‏1,‏ 2,‏ 11–13‏)‏.‏ במנוסתו משאול,‏ המלך הקנאי והרצחני,‏ שהה דוד במדבר יחד עם 600 לוחמיו הנאמנים.‏

9,‏ 10.‏ (‏א)‏ באילו תנאים שרדו דוד ואנשיו?‏ (‏ב)‏ מדוע היה על נבל להעריך את שירותם של דוד ואנשיו?‏ (‏ראה גם הערת שוליים לסעיף 10.‏)‏

 ⁹ נבל התגורר בעיר מעון,‏ אך עבד בעיר הקרובה כרמל * וככל הנראה היו לו בה אדמות.‏ ערים אלו שכנו ברמות שופעות עשב שהיו אידיאליות לגידול עדרי צאן,‏ ולנבל היו 000,‏3 כבשים.‏ אך בכל האזור מסביב היו שטחי בר.‏ בדרום השתרע מדבר פארן רחב הידיים,‏ ובמזרח נפרשו עד ים המלח מרחבים שוממים זרועי גאיות ומערות.‏ בתנאים הללו שרדו דוד ואנשיו וודאי היו צריכים לצוד את מזונם וסבלו קשיים רבים.‏ לא אחת נתקלו בבחורים שעבדו כרועיו של נבל העשיר.‏

¹⁰ כיצד אותם לוחמים שעבדו קשה למחייתם נהגו ברועים?‏ בנקל יכלו מעת לעת לגזול כבשים בודדים מצאנו של נבל,‏ אך הם לא עשו כן;‏ אדרבה,‏ הם היו כחומת מגן מסביב לצאנו ולמשרתיו של נבל.‏ ‏(‏קרא שמואל א׳.‏ כ״ה:‏15,‏ 16‏.‏‏)‏ סכנות רבות איימו על הצאן והרועים;‏ חיות טרף ארבו בכל פינה,‏ ובשל הקִרבה לגבולה הדרומי של ארץ ישראל,‏ הותקף האזור תכופות על־ידי שודדים וגנבים מבחוץ.‏ *

11,‏ 12.‏ (‏א)‏ כיצד גילה דוד טקט וכבוד כשביקש את עזרתו של נבל?‏ (‏ב)‏ מה היה פסול בתגובתו של נבל לבקשתו של דוד?‏

¹¹ זו ודאי הייתה משימה לא־קלה לספק במדבר מזון לכל אותם גברים.‏ לכן יום אחד שלח דוד עשרה שליחים אל נבל כדי לבקש את עזרתו.‏ דוד השכיל לבחור את הרגע.‏ חגיגות הגֵז היו בעיצומן,‏ והן התאפיינו באווירה של נדיבות לב ובמשתים.‏ דוד גם ברר את דבריו,‏ תוך שימוש במילים ובצורות פנייה מנומסות.‏ הוא אף כינה את עצמו ’‏בנך דוד’‏,‏ אולי מתוך כבוד לגילו של נבל,‏ שהיה מבוגר ממנו.‏ מה הייתה תגובתו של נבל?‏ (‏שמ״א כ״ה:‏5–8‏)‏.‏

¹² הוא רתח מזעם!‏ ”‏ויעט בהם”‏,‏ כלומר,‏ הטיח בהם עלבונות בקולי קולות.‏ כך אמר לאביגיל הבחור שהוזכר בפתיח.‏ נבל הקמצן מחה וסירב לתת מן הלחם,‏ המים והבשר ששחט.‏ הוא לעג לדוד כשתיאר אותו כאדם חסר חשיבות והשווה אותו לעבד שנמלט מאדונו.‏ ייתכן שנבל היה שותף לדעתו של שאול,‏ ששנא את דוד.‏ אך השקפתו של יהוה הייתה שונה משלהם.‏ אלוהים אהב את דוד  ולא ראה בו עבד מרדן אלא המלך העתידי של ישראל (‏שמ״א כ״ה:‏10,‏ 11,‏ 14‏)‏.‏

13.‏ (‏א)‏ מה הייתה תגובתו הראשונית של דוד לעלבונות שהטיח בו נבל?‏ (‏ב)‏ מה ניתן לומר על תגובתו של דוד לאור העיקרון שביעקב א׳:‏20‏?‏

¹³ כאשר חזרו שליחיו של דוד וסיפרו לו על כך,‏ בערה בו חמתו.‏ ”‏חִגרו איש את חרבו!‏”‏,‏ ציווה.‏ דוד הצטייד בנשקו והוביל 400 מאנשיו למתקפה.‏ הוא נדר להכרית את כל הזכרים בבית נבל (‏שמ״א כ״ה:‏12,‏ 13,‏ 21,‏ 22‏)‏.‏ זעמו של דוד היה מובן,‏ אבל האופן שבו נתן לו ביטוי היה פסול.‏ במקרא נאמר:‏ ”‏כעסו של אדם אינו מניב את צדקת אלוהים”‏ (‏יעקב א׳:‏20‏)‏.‏ אך כיצד תצליח אביגיל להציל את בני ביתה?‏

14.‏ (‏א)‏ באיזה מובן נקטה אביגיל את הצעד הראשון לתיקון העוול שעשה נבל?‏ (‏ב)‏ איזה לקח מעשי נוכל להפיק מהניגוד שבין נבל לאביגיל?‏ (‏ראה גם הערת שוליים.‏)‏

¹⁴ במובן מסוים אביגיל כבר נקטה את הצעד הראשון לתיקון העוול הנוראי.‏ להבדיל מבעלה נבל,‏ היא הייתה מוכנה להקשיב.‏ באשר לאפשרות להעלות את העניין בפני נבל אמר העבד הצעיר:‏ ”‏הוא בן בלייעל מִדַבֵּר אליו”‏ * (‏שמ״א כ״ה:‏17‏)‏.‏ למרבה הצער,‏ תחושת החשיבות העצמית של נבל גרמה לו לאטום את אוזניו משמוע,‏ ויהירות כזו נפוצה מאוד גם בימינו.‏ אך הבחור ידע שאביגיל קורצה מחומר אחר,‏ וקרוב לוודאי שמסיבה זו פנה אליה.‏

15,‏ 16.‏ (‏א)‏ כיצד הראתה אביגיל שהיא כאישה המתוארת כאשת חיל בספר משלי?‏ (‏ב)‏ מדוע האופן שבו פעלה אביגיל לא היה בבחינת מרד בראשותו החוקית של בעלה?‏

¹⁵ אביגיל חשבה ופעלה מהר.‏ הכתוב אומר:‏ ”‏ותמהר אביגיל”‏.‏ ארבע פעמים בפרשה זו מוזכר הפועל ”‏מהר”‏ באשר לאביגיל.‏ היא הכינה מנחה נדיבה עבור דוד ואנשיו — לחם,‏ יין,‏ בשר כבש,‏ דגנים קלויים,‏ עוגות צימוקים ודבלים.‏ ברור אפוא שאביגיל ידעה מה היה ברשותה וניהלה היטב את ענייני ביתה,‏ ממש כאישה המתוארת כאשת חיל בספר משלי (‏מש׳ ל״א:‏10–31‏)‏.‏ היא הורתה לכמה ממשרתיה ללכת לפניה עם המנחה.‏ אך ”‏לאישהּ נבל לא הגידה”‏ דבר (‏שמ״א כ״ה:‏18,‏ 19‏)‏.‏

 ¹⁶ האם משתמע מכך שאביגיל מרדה בראשותו החוקית של בעלה?‏ לא;‏ יש לזכור כי נבל פעל בצורה מרושעת נגד עבדו המשוח של יהוה,‏ מה שעלול היה להסתיים במותם של אנשים רבים חפים מפשע מקרב בני ביתו של נבל.‏ אילו אביגיל לא הייתה עושה דבר,‏ האם לא הייתה הופכת לשותפה למעשי בעלה?‏ במקרה הזה היה עליה לתת עדיפות לכניעה לאלוהיה על פני כניעתה לבעלה.‏

17,‏ 18.‏ כיצד ניגשה אביגיל אל דוד,‏ מה אמרה לו ומדוע דבריה נשאו פרי?‏

¹⁷ כעבור זמן קצר פגשה אביגיל את דוד ואנשיו.‏ היא שוב מיהרה;‏ הפעם הזדרזה לרדת מעל החמור ולהשתחוות לרגלי דוד (‏שמ״א כ״ה:‏20,‏ 23‏)‏.‏ אז שפכה את לבה באריכות בפני דוד והתחננה בכל נימי נפשה שיגלה רחמים כלפי בעלה ובני ביתה.‏ מדוע נשאו דבריה פרי?‏

¹⁸ אביגיל קיבלה על עצמה את האחריות לבעיה וביקשה מדוד שיסלח לה.‏ היא הודתה שנבל בעלה הוא כסיל,‏ כמשמעות שמו,‏ ואולי רמזה בכך שיהיה זה למטה מכבודו של דוד להעניש אדם שכזה.‏ היא הביעה את ביטחונה בדוד כנציג יהוה והכירה בכך שהוא ’‏נלחם את מלחמות יהוה’‏.‏ אביגיל גם הראתה שהיא מודעת להבטחתו של יהוה באשר לדוד ולמלוכה,‏ שהרי אמרה:‏ ”‏יהוה.‏.‏.‏ ציווך לנגיד על ישראל”‏.‏ כמו כן,‏ היא הפצירה בדוד לבל יעשה מעשה שיביא עליו אשמת דמים או שיהיה לו ”‏לפוּקה”‏,‏ כלומר יגרום לו ייסורי מצפון.‏ ‏(‏קרא שמואל א׳.‏ כ״ה:‏24–31‏.‏‏)‏ אכן דברי נועם החודרים ללב!‏

19.‏ כיצד הגיב דוד לדבריה של אביגיל,‏ ומדוע שיבח אותה?‏

¹⁹ כיצד הגיב דוד?‏ הוא קיבל את מנחתה של אביגיל ואמר:‏ ”‏ברוך יהוה אלוהי ישראל אשר שלחך היום הזה לקראתי!‏ וברוך טעמך [‏תבונתך]‏,‏ וברוכה את אשר כְּלִתִנִי היום הזה מִבּוֹא בדמים”‏.‏ דוד שיבח אותה על שבאומץ לב מיהרה לקראתו והכיר בכך שהיא הצילה אותו מאשמת דמים.‏ ”‏עלי לשלום לביתך”‏,‏ אמר לה,‏ והוסיף בענווה:‏ ”‏שמעתי בקולך”‏ (‏שמ״א כ״ה:‏32–35‏)‏.‏

20,‏ 21.‏ (‏א)‏ מה ראוי בעיניך להערצה בהחלטתה של אביגיל לחזור לבעלה?‏ (‏ב)‏ מדוע העיתוי שבו בחרה אביגיל לדבר עם נבל שיקף אומץ לב ותבונה מצדה?‏

²⁰ אחרי שנפרדו,‏ זיכרון הפגישה לא הרפה מאביגיל.‏ היא ודאי גם לא יכלה שלא להבחין בניגוד החד שבין דוד הנאמן וטוב הלב ובין אותו פרא אדם שהייתה נשואה לו.‏ אך היא לא  שקעה במחשבות אלו.‏ הכתוב אומר:‏ ”‏ותבוא אביגיל אל נבל”‏.‏ היא שבה אל בעלה כשהיא נחושה כתמיד למלא כמיטב יכולתה את חובותיה כאשתו.‏ היה עליה ליידע אותו לגבי המנחה שנתנה לדוד ואנשיו.‏ הייתה לו הזכות לדעת.‏ היא גם הייתה צריכה לספר לו על האסון שנמנע,‏ שהרי אילו היה שומע על כך מפי אחרים ולא מפיה הייתה זו לו בושה גדולה.‏ אבל היא לא יכלה לפנות אליו באותו רגע.‏ הוא היה בעיצומו של משתה כמשתה מלכים והיה שיכור לגמרי (‏שמ״א כ״ה:‏36‏)‏.‏

²¹ אביגיל שוב גילתה אומץ ותבונה;‏ היא חיכתה לבוקר שלמחרת אחרי שסר מעליו יינו.‏ הוא אומנם יהיה מספיק פיכח להבין את דבריה,‏ אך ייתכן שגם מסוכן יותר בשל מזגו.‏ למרות זאת,‏ אביגיל ניגשה אליו וסיפרה לו את הכול.‏ היא ללא ספק ציפתה שהוא יתפרץ בחמת זעם,‏ ואולי אף יגיב באלימות.‏ אך הוא פשוט ישב שם,‏ ולא נע ולא זע (‏שמ״א כ״ה:‏37‏)‏.‏

22.‏ מה קרה לנבל,‏ ומה אנו למדים מכך באשר לכל מקרה של רודנות או התעללות במשפחה?‏

²² מה קרה לו?‏ ”‏וימות לבו בקִרבו,‏ והוא היה לאבן”‏.‏ ייתכן שלקה בסוג של שבץ.‏ עם זאת,‏ כעבור עשרה ימים מת נבל,‏ ולא רק מסיבות בריאותיות.‏ המקרא אומר:‏ ”‏וייגוף יהוה את נבל,‏ וימות”‏ (‏שמ״א כ״ה:‏38‏)‏.‏ גזר הדין הצודק שם קץ לנישואין המסויטים של אביגיל.‏ יהוה אומנם אינו ממית כיום אנשים באורח פלא,‏ אך הפרשה משמשת כתזכורת הולמת לכך שאין מקרה של רודנות או התעללות במשפחה אשר נעלם מידיעתו.‏ הוא תמיד יעשה צדק במועד הרצוי בעיניו ‏(‏קרא לוקס ח׳:‏17‏)‏.‏

23.‏ לאיזו ברכה נוספת זכתה אביגיל,‏ ומה הראה שאופייה לא השתנה בעקבות זאת?‏

²³ מלבד הגאולה מנישואיה המרים ציפתה לאביגיל ברכה נוספת.‏ כאשר נודע לדוד על מותו של נבל הוא שלח אליה שליחים כדי לבקש את ידה.‏ היא השיבה:‏ ”‏הנה אמתך לשפחה לרחוץ רגלי עבדֵי אדוני”‏.‏ ברור אפוא שאופייה לא השתנה בעקבות הצעת הנישואין שקיבלה מדוד;‏ היא אפילו הציעה לשמש שפחה לעבדיו!‏ ואז שוב אנו קוראים שהיא מיהרה,‏ והפעם כדי ללכת אל דוד (‏שמ״א כ״ה:‏39–42‏)‏.‏

24.‏ עם אילו קשיים התמודדה אביגיל בחייה החדשים,‏ ולאיזה יחס זכתה מצד בעלה ואלוהיה?‏

 ²⁴ אך לא היה זה סיום מעולם האגדות;‏ חייה של אביגיל עם דוד לא היו תמיד סוגים בשושנים.‏ דוד כבר היה נשוי לאחינועם,‏ ואף־על־פי שיהוה הרשה ריבוי נשים גרם הדבר ללא ספק קשיים מיוחדים לנשים נאמנות באותם ימים.‏ יש לזכור גם שדוד טרם עלה על כס המלוכה;‏ היה עליו להתגבר על מכשולים וקשיים עד שזכה לשרת את יהוה בתפקיד זה.‏ אך במסלול חייהם המשותף,‏ שבמהלכו סייעה אביגיל לדוד,‏ תמכה בו וילדה לו בן,‏ היא נוכחה עד כמה בעלה מוקיר אותה ומגן עליה.‏ פעם אחת הוא אף חילץ אותה מידי חוטפים!‏ (‏שמ״א ל׳:‏1–19‏)‏ בכך חיקה דוד את יהוה אלוהים,‏ אשר אוהב ומוקיר נשים נבונות,‏ אמיצות ונאמנות כדוגמת אביגיל.‏