המקרא מלמד שמכל היצורים החיים על כדור הארץ,‏ רק מספר מוגבל של אנשים יעלו לשמיים (‏ההתגלות י״ד:‏1,‏ 3‏)‏.‏ הם עולים לשם כדי לשלוט כמלכים וכוהנים יחד עם ישוע (‏לוקס כ״ב:‏28–30;‏ ההתגלות ה׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏ רוב בני האדם יקומו לתחייה בגן עדן עלי אדמות (‏תהלים ל״ז:‏11,‏ 29‏)‏.‏

 אין שום אזכור במקרא לקיומו של גן עדן לחיות מחמד או גן עדן לכלבים,‏ וישנה סיבה טובה לכך.‏ בעלי חיים אינם יכולים לנקוט בצעדים הדרושים על מנת להיות ראויים ל”‏קריאה השמימית”‏ (‏עברים ג׳:‏1‏)‏.‏ צעדים אלו כוללים רכישת ידע,‏ גילוי אמונה וציות למצוות אלוהים (‏מתי י״ט:‏17;‏ יוחנן ג׳:‏16;‏ י״ז:‏3‏)‏.‏ בני האדם הם היחידים שנבראו עם התוחלת לחיות לנצח (‏בראשית ב׳:‏16,‏ 17;‏ ג׳:‏22,‏ 23‏)‏.‏

 על מנת לעלות לשמיים,‏ יצורים ארציים חייבים לקום לתחייה (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏42‏)‏.‏ במקרא מתועדים מספר ניסי תחייה (‏מלכים א׳.‏ י״ז:‏17–24;‏ מלכים ב׳.‏ ד׳:‏32–37;‏ י״ג:‏20,‏ 21;‏ לוקס ז׳:‏11–15;‏ ח׳:‏41,‏ 42,‏ 49–56;‏ יוחנן י״א:‏38–44;‏ מעשי השליחים ט׳:‏36–42;‏ כ׳:‏7–12‏)‏.‏ אולם בכל אחד מהם מוזכרים בני אדם ולא בעלי חיים.‏

•  האם לבעלי חיים יש נפש?‏

•  האם נפש יכולה למות?‏

•  האם בעלי חיים חוטאים?‏

•  האם יחס אכזרי כלפי בעלי חיים מתקבל על הדעת?‏

 לא.‏ המקרא מלמד שהן בני אדם והן בעלי חיים הם נפש (‏במדבר ל״א:‏28‏)‏.‏ כשאדם הראשון נברא,‏ לא ניתנה לו נפש אלא הוא עצמו נעשה ”‏לנפש חיה”‏ (‏בראשית ב׳:‏7‏)‏.‏ הנפש מורכבת משני דברים:‏ ”‏עפר מן האדמה”‏ ו”‏נשמת חיים”‏.‏

 כן,‏ המקרא מלמד שנפש יכולה למות (‏ויקרא כ״א:‏11;‏ יחזקאל י״ח:‏20‏)‏.‏ בעלי חיים ובני אדם חוזרים אל העפר לאחר מותם (‏קהלת ג׳:‏19,‏ 20‏)‏.‏ במילים אחרות,‏ הם חדלים להתקיים.‏ a

 לא.‏ חטא משמעו כל מחשבה,‏ רגש או מעשה המנוגדים לאמות המידה של אלוהים.‏ על מנת לחטוא,‏ ליצור חי חייבת להיות היכולת לקבל החלטות מוסריות,‏ אך לבעלי חיים אין את היכולת הזו.‏ הם בדרך כלל פועלים על־פי אינסטינקטים במשך כל תקופת חייהם המוגבלת (‏פטרוס ב׳.‏ ב׳:‏12‏)‏.‏ בסופו של דבר הם מתים,‏ אף על פי שהם אינם חוטאים.‏

 לא.‏ אלוהים העניק לבני האדם את הסמכות על בעלי החיים אך לא את הרשות להתעלל בהם (‏בראשית א׳:‏28;‏ תהלים ח׳:‏6–8‏)‏.‏ לאלוהים אכפת מכל בעלי החיים — אפילו מציפורים קטנות (‏יונה ד׳:‏11;‏ מתי י׳:‏29‏)‏.‏ הוא מצווה על משרתיו לנהוג בבעלי החיים בהתחשבות (‏שמות כ״ג:‏12;‏ דברים כ״ה:‏4;‏ משלי י״ב:‏10‏)‏.‏