אהבתי את הטבע עוד מאז שהייתי ילד.‏ משפחתי נהגה לטייל ליד האגמים היפים וביערות המקסימים הסובבים את עיר מולדתי ייבסקילה שבמרכז פינלנד.‏ אני אוהב בעלי חיים.‏ בילדותי רציתי לחבק כל חתול וכלב שראיתי!‏ בבגרותי הפריע לי מאוד לראות שרבים מתעללים בבעלי חיים.‏ לימים הצטרפתי לארגון הפועל למען זכויות בעלי החיים,‏ שם פגשתי אנשים בעלי דעות כשלי.‏

פעלנו במרץ למען זכויות בעלי החיים.‏ הפצנו מידע וארגנו צעדות מחאה והפגנות נגד חנויות פרווה ומעבדות המבצעות ניסויים בבעלי חיים.‏ אפילו הקמנו ארגון חדש שנועד להגן על בעלי חיים.‏ נקטנו אמצעים קיצוניים כדי לקדם את מטרותינו,‏ ולכן לא אחת הסתבכנו עם הרשויות.‏ נעצרתי והועמדתי לדין מספר פעמים.‏

בנוסף לדאגה שלי לבעלי החיים,‏ גם בעיות אחרות בעולם הטרידו אותי.‏ בסופו של דבר הצטרפתי למספר ארגונים נוספים,‏ וביניהם אמנסטי אינטרנשיונל וגרינפיס.‏ השקעתי את כל כוחותיי בתמיכה בפעילויותיהם.‏ פעלתי למען העניים,‏ הרעבים ומי שלא שפר חלקם בחיים.‏

אך עם הזמן הבנתי שאני לא מסוגל לשנות את העולם.‏ הארגונים הללו אומנם הצליחו לפתור כמה בעיות קטנות,‏ אך נראה היה שהבעיות הגדולות רק הולכות ומחריפות.‏ הרגשתי כאילו כוחות הרשע משפיעים על העולם כולו ושלאף אחד לא אכפת משום דבר.‏ חשתי חסר אונים.‏

הייתי עצוב מכך שאין בכוחי לשנות את המצב והתחלתי לחשוב על אלוהים ועל המקרא.‏ בעבר למדתי את המקרא עם עדי־יהוה,‏ ואומנם התרשמתי מאדיבותם ומכך שהם התעניינו בי באופן אישי,‏ אך לא  הייתי מוכן לשנות את סגנון החיים שלי.‏ אולם בשלב זה בחיי המצב היה שונה.‏

לקחתי את המקרא שלי והתחלתי לקרוא בו.‏ היה זה מרפא אמיתי לפצעיי.‏ הבחנתי בפסוקים רבים במקרא המורים לנו לנהוג בטוב לב בבעלי החיים.‏ לדוגמה,‏ במשלי י״ב:‏10 כתוב:‏ ”יודע צדיק נפש בהמתו”.‏ גם הבנתי שאלוהים אינו אחראי לבעיות בעולמנו.‏ בעיותינו מחמירות כיוון שרוב האנשים אינם נשמעים להדרכתו.‏ כאשר למדתי על אהבתו של יהוה ועל אורך רוחו,‏ הדבר נגע מאוד ללבי (‏תהלים ק״ג:‏8–14‏)‏.‏

בערך באותה תקופה מצאתי ספח לקבלת הספר מה באמת מלמד המקרא?‏ ושלחתי אותו.‏ תוך זמן קצר הגיעו לביתי זוג עדי־יהוה,‏ וכאשר הם הציעו לי ללמוד את המקרא,‏ הסכמתי.‏ גם התחלתי לנכוח באסיפותיהם באולם המלכות.‏ כתוצאה מכך האמת המקראית מצאה מסילות ללבי.‏

בעזרת המקרא הצלחתי לעשות שינויים רבים.‏ הפסקתי לעשן ולשתות יותר מדי.‏ ההופעה החיצונית שלי הפכה למסודרת והפסקתי לנבל את הפה.‏ בנוסף,‏ שיניתי את הגישה שלי כלפי הרשויות (‏רומים י״ג:‏1‏)‏.‏ בעברי הייתי מתירני מאוד מבחינה מוסרית,‏ אבל נטשתי את אורח החיים הזה.‏

מכל השינויים שעשיתי,‏ היה לי הכי קשה לאמץ השקפה נכונה על ארגונים אזרחיים.‏ השינוי לא חל בן לילה.‏ בהתחלה חשבתי שאם אפרוש מהארגונים הללו זו תהיה בגידה מצדי.‏ אבל בסופו של דבר הבנתי שמלכות אלוהים היא התקווה האמיתית היחידה שיש לעולמנו.‏ החלטתי להשקיע את כל מרצי כדי לתמוך במלכות ולסייע לאחרים ללמוד עליה (‏מתי ו׳:‏33‏)‏.‏

כשהייתי פעיל חברתי כל האנשים נחלקו בעיניי לשתי קבוצות בלבד — טובים ורעים — והייתי מוכן לפעול נגד מי שהחשבתי לרעים.‏ אך תודות למקרא אינני חש עוד שנאה עזה כלפי אחרים,‏ אלא אני מנסה לטפח אהבה משיחית כלפי כל אדם (‏מתי ה׳:‏44‏)‏.‏ בין היתר אני מגלה אהבה זו כאשר אני חולק עם אחרים את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים.‏ אני שמח לראות כיצד פעילות התנדבותית זו תורמת לשלום ולשמחה ונותנת לאנשים תקווה אמיתית.‏

זכיתי לשלוות נפש תודות לכך שהותרתי את העניינים בידיו של יהוה.‏ אני משוכנע שבתור הבורא הוא לא ירשה שבעלי החיים ובני האדם ימשיכו לסבול לעד והוא לא יניח לעולם היפה שלנו להישמד.‏ תחת זאת,‏ באמצעות מלכותו הוא יתקן בקרוב את כל הנזק שנגרם עד כה (‏ישעיהו י״א:‏1–9‏)‏.‏ אני כל כך שמח לא רק לדעת את האמיתות הללו,‏ אלא גם לעזור לאחרים להאמין בהן.‏ אני כבר לא מרגיש שאני צריך לשנות את העולם.‏