נולדתי בסנטו דומינגו שברפובליקה הדומיניקנית,‏ הצעיר מבין ארבעה ילדים.‏ הוריי היו אנשים משכילים,‏ והם רצו לגדל את ילדיהם בסביבה חברתית טובה.‏ ארבע שנים לפני שנולדתי הם פגשו מיסיונרים מורמונים.‏ הוריי התרשמו מהמראה המסודר של אותם בחורים ומהתנהגותם המנומסת והחליטו שמשפחתנו תהיה אחת המשפחות הראשונות באי שיצטרפו לכנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים,‏ המכונה גם ”‏הכנסייה המורמונית”‏.‏

כבר מילדותי אהבתי את הפעילויות החברתיות בכנסייה והערכתי את העובדה שחיי משפחה וערכי מוסר תפסו מקום מרכזי בדת המורמונית.‏ הייתי גאה להיות מורמוני ושמתי לי למטרה להיות מיסיונר.‏

כשהייתי בן 18 עברה משפחתי להתגורר בארצות הברית כדי שאוכל ללמוד באוניברסיטה טובה.‏ כעבור כשנה הגיעו דודי ודודתי,‏ שהיו עדי־יהוה,‏ לבקר אותנו בפלורידה.‏ הם הזמינו אותנו לבוא אתם לכינוס כדי לשמוע דיונים מקראיים.‏ בכינוס התרשמתי מכך שכל מי שישבו סביבי קראו את הפסוקים במקרא שלהם ורשמו רשימות.‏ לכן ביקשתי נייר ועט ועשיתי אותו דבר.‏

אחרי הכינוס אמרו לי דודי ודודתי שמאחר ואני רוצה יום אחד לשרת כמיסיונר,‏ הם יוכלו לעזור לי ללמוד קצת על המקרא.‏ אהבתי את הרעיון כי באותו זמן הכרתי טוב יותר את ספר מורמון מאשר את המקרא.‏

בדיונים המקראיים שניהלתי עם דודי ודודתי בטלפון,‏ הם תמיד עודדו אותי לבחון את אמונתי לאור הכתוב במקרא.‏ הם רצו שאבדוק בעצמי מהי האמת.‏

היו הרבה עיקרי אמונה בדת המורמונית שהיו מקובלים עליי,‏ אבל לא ממש ידעתי כיצד הם משתלבים עם הכתוב  בכתבי־הקודש.‏ דודתי שלחה לי את כתב העת עורו!‏ מ־8 בנובמבר 1995 (‏אנג׳)‏,‏ שיצא לאור מטעם עדי־יהוה,‏ ובו היו מאמרים על הדת המורמונית.‏ הופתעתי לגלות שלא הכרתי רבים מעיקרי האמונה של המורמונים,‏ ולכן החלטתי להיכנס לאתר הרשמי שלהם כדי לבדוק אם מה שכתוב בעורו!‏ באמת נכון.‏ זה אכן היה נכון,‏ ולאחר שביקרתי במוזיאונים מורמוניים ביוטה השתכנעתי בכך עוד יותר.‏

תמיד האמנתי שספר מורמון והמקרא משלימים זה את זה.‏ אבל כשהתחלתי לקרוא במקרא בעיון רב יותר הבחנתי בסתירות בין הכתוב בו לבין תורות מורמוניות שונות.‏ לדוגמה,‏ על־פי יחזקאל י״ח:‏4‏,‏ הנפש יכולה למות.‏ אולם בספר מורמון נאמר באלמה פרק 42 פסוק 9:‏ ”‏הנפש לעולם אינה יכולה למות”‏.‏

לא רק הסתירות הדוקטרינריות הפריעו לי,‏ אלא גם הרעיונות הלאומניים שלימדו המורמונים.‏ לדוגמה,‏ על־פי הדת המורמונית,‏ גן עדן שכן במחוז ג׳קסון שבמיזורי,‏ ארצות הברית.‏ כמו כן,‏ נביאי הכנסייה אומרים שכאשר ”‏מלכות אלוהים תחזיק ברסן השלטון,‏ יתנוסס דגל ארצות הברית בגאון,‏ כשהוא חף מכל דופי,‏ על תורן החירות ושוויון הזכויות”‏.‏

שאלתי את עצמי איך ארץ מולדתי — או כל ארץ אחרת — תשתלב בתמונה הזו.‏ ערב אחד התקשר אליי בחור מורמוני שעבר באותו זמן הכשרה לשליחות מיסיונרית,‏ והעליתי באוזניו את הנושא הזה.‏ שאלתי אותו בצורה ישירה אם הוא יהיה מוכן להילחם בבני אמונתו מארץ אחרת במקרה שתהיה מלחמה בין ארצו לבין ארצם.‏ נדהמתי כשהוא אמר לי שכן.‏ חקרתי יותר לעומק את עיקרי האמונה של הדת שלי והתייעצתי עם כמה מנהיגים בכנסייה המורמונית.‏ הם אמרו לי שהתשובות לשאלותיי הן בגדר תעלומות שייפתרו בעתיד ככל שהאור ילך ויגבר.‏

הייתי מאוכזב מההסבר שקיבלתי והחלטתי לבחון יותר לעומק את עצמי ואת הסיבה שעמדה מאחורי הרצון שלי להיות מיסיונר מורמוני.‏ הבנתי שהרעיון לשרת כמיסיונר קסם לי בדיוק כמו כל פעילות הומניטרית אחרת.‏ גם הסטטוס החברתי הנלווה לתפקיד זה מצא חן בעיניי.‏ אבל לא ידעתי הרבה על אלוהים.‏ למרות שקראתי במקרא הרבה פעמים בעבר,‏ לא הבנתי מהו ערכו האמיתי.‏ לא היה לי מושג מהי מטרתו של אלוהים עבור כדור־הארץ או עבור בני האדם.‏

בשיעורי המקרא שקיבלתי מעדי־יהוה למדתי,‏ בין היתר,‏ מהו שמו של אלוהים,‏ מה קורה לאחר המוות,‏ ומהו תפקידו של ישוע בהגשמת מטרת אלוהים.‏ סוף סוף רכשתי ידע מדויק מתוך הספר הנפלא הזה,‏ ונהניתי לחלוק עם אחרים את האמיתות שלמדתי.‏ תמיד ידעתי שאלוהים קיים,‏ אבל כעת יכולתי לפנות אליו בתפילותיי בתור הידיד הטוב ביותר שלי.‏ נטבלתי כאחד מעדי־יהוה ב־12 ביולי 2004,‏ ושישה חודשים לאחר מכן התחלתי להקדיש את מרב זמני לשירות אלוהים.‏

שירתתי חמש שנים במשרדים הראשיים של עדי־יהוה בברוקלין,‏ ניו יורק.‏ נהניתי מאוד לעזור בהוצאתם לאור של ספרי מקרא ושל פרסומים מקראיים המועילים למיליונים ברחבי תבל,‏ והזכות ללמד אחרים על אלוהים ממשיכה להסב לי שמחה רבה.‏