צעדי מפתח לחיי משפחה מאושרים

יישוב מריבות ומחלוקות

הגרסה שלו:‏ ‏”לאחר שנישאנו,‏ גרנו שרה ואני עם משפחתי בבית הוריי.‏ יום אחד ביקשה חברתו של אחי שאסיע אותה לביתה.‏ הסכמתי ולקחתי איתי את בני הצעיר.‏ כאשר חזרתי הביתה,‏ ראיתי ששרה רותחת מזעם.‏ התחלנו להתווכח ובנוכחות משפחתי היא כינתה אותי רודף שמלות.‏ התפרצתי ואמרתי דברים שעוד יותר הכעיסו אותה”.‏

הגרסה שלה:‏ ‏”הבן שלנו סובל מבעיה בריאותית חמורה,‏ ובאותו זמן היו לנו קשיים כלכליים.‏ לכן כאשר פרננדו נסע עם החברה של אחיו ועם הבן שלנו,‏ נפגעתי מכמה סיבות.‏ כשחזר הביתה,‏ אמרתי לו מה אני מרגישה.‏ היה לנו ויכוח סוער והטחנו זה בזה שמות גנאי.‏ אחר כך הרגשתי נורא”.‏

אם זוג מתווכח,‏ האם זה אומר שהאהבה פרחה מן הקן?‏ לא ולא!‏ פרננדו ושרה,‏ אשר צוטטו קודם לכן,‏ אוהבים מאוד זה את זה.‏ אולם גם בקשרי הנישואין המוצלחים ביותר מתגלעות מדי פעם מריבות ומחלוקות.‏

מדוע זה קורה,‏ ומה תוכל לעשות כדי למנוע מהן להרוס את נישואיך?‏ מאחר שהנישואין הם מוסד שכונן אלוהים,‏ מן ההיגיון לבחון מה יש לדברו,‏ המקרא,‏ לומר בנידון (‏בראשית ב’‏:‏21,‏ 22;‏ טימותיאוס ב’‏.‏ ג’‏:‏16,‏ 17‏)‏.‏

להבין את הקשיים

רוב הזוגות הנשואים חפצים לנהוג זה בזה באהבה ובאדיבות.‏ אולם המקרא מציין בראייה מפוכחת ש”הכול חטאו ומחוסרי כבוד אלוהים המה” (‏רומים ג’‏:‏23‏)‏.‏ לכן כאשר מתעוררים חילוקי דעות,‏ קשה לכבוש את הרגשות.‏ וכאשר פורץ ויכוח,‏ יש המתקשים מאוד להימנע מהרגלים רעים,‏ כגון הרמת הקול ודיבור פוגע (‏רומים ז’‏:‏21;‏ אפסים ד’‏:‏31‏)‏.‏ אילו גורמים נוספים יכולים להוליד מתחים?‏

בעל ואישה מתבטאים על־פי־רוב בצורה שונה.‏ ”בתחילת נישואינו”,‏ מספרת מיצ’‏יקו,‏ ”גיליתי שיש לנו דרכים שונות לשוחח על נושא זה או אחר.‏ אני אוהבת לדבר לא רק על מה שקרה אלא גם על למה ומדוע זה קרה.‏ בעלי ישר רוצה להגיע לשורה התחתונה”.‏

הבעיה של מיצ’‏יקו אינה חריגה.‏ בקשרי נישואין רבים,‏ אחד מבני הזוג מעוניין לשוחח באריכות על חילוקי הדעות ביניהם,‏ בעוד שהאחר אינו אוהב להתעמת ומעדיף לעבור לסדר היום.‏ לפעמים,‏ ככל שאחד הצדדים רוצה לשוחח על הנושא,‏ כך מנסה השני להתחמק מזה.‏ האם דפוס זה מתפתח בנישואיכם?‏ האם דומה כי אחד מכם תמיד חותר לנהל שיחה,‏ ואילו השני תמיד מנסה להימנע מכך?‏

 גורם נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא שהרקע המשפחתי משפיע על התפיסה של הפרט ביחס לאופן שבו בני זוג צריכים לתקשר.‏ ג’‏סטין,‏ הנשוי זה חמש שנים,‏ אומר:‏ ”אני בא ממשפחה מאוד סגורה וקשה לי לדבר בפתיחות על רגשותיי.‏ זה מאוד מתסכל את אשתי.‏ משפחתה מאוד פתוחה ואין לה כל בעיה לדבר איתי על רגשותיה”.‏

מדוע כדאי להשקיע מאמצים לפתרון הבעיות?‏

חוקרים מצאו כי מידת האושר בנישואין אינה נמדדת על־פי התכיפות שבה בני הזוג אומרים איש לרעהו שהם אוהבים זה את זה.‏ התאמה מינית וביטחון כלכלי גם הם אינם הגורמים החשובים ביותר.‏ האינדיקציה האמינה ביותר לנישואין מאושרים היא עד לאיזו מידה הבעל והאישה מצליחים ליישב מריבות ומחלוקות.‏

בנוסף לכך,‏ ישוע אמר שכאשר בני זוג באים בברית הנישואין,‏ לא האדם אלא אלוהים הוא המחבר ביניהם (‏מתי י”ט:‏4–6‏)‏.‏ לכן,‏ נישואין טובים מסבים כבוד לאלוהים.‏ מאידך,‏ אם בעל לא יעניק אהבה לאשתו ולא יתחשב בה,‏ יהוה אלוהים לא יקשיב לתפילותיו (‏פטרוס א’‏.‏ ג’‏:‏7‏)‏.‏ אישה שאינה מכבדת את בעלה מגלה למעשה חוסר כבוד כלפי יהוה,‏ שמינה את הבעל כראש המשפחה (‏קורינתים א’‏.‏ י”א:‏3‏)‏.‏

המפתח להצלחה — הימנעות מדפוס דיבור פוגע

אין זה משנה באיזה אופן אתם מתקשרים או מה הרקע המשפחתי שלכם,‏ אם ברצונכם ליישם את עקרונות המקרא ולהתמודד בהצלחה עם מריבות ומחלוקות,‏ ישנם מספר דפוסי דיבור פוגעים שאתם חייבים להימנע מהם.‏ כדאי שכל אחד מכם ישאל את עצמו את השאלות הבאות:‏

▪ ‏’‏האם אני נלחם בדחף להשיב באותו מטבע?‏’‏ ‏”מיץ אף [לחיצה על האף] יוציא דם,‏ ומיץ אפיים [זעם] יוציא ריב” (‏משלי ל’‏:‏33‏)‏.‏ מה זאת אומרת?‏ הנה דוגמה:‏ מה שהחל כאי־הסכמה לגבי ניהול תקציב המשפחה (‏”אנחנו צריכים לצמצם את השימוש בכרטיס האשראי”)‏ עלול להידרדר מהר מאוד להטחת עלבונות אישיים (‏”אתה כל כך חסר אחריות”)‏.‏ אם אחד מבני הזוג תוקף את אישיותו של האחר וכביכול ’‏לוחץ על אפו’‏,‏ ניעור בצד השני הדחף להשיב לו באותו מטבע.‏ אלא שתגובה זו רק תביא לידי זעם ולהחרפת הוויכוח.‏

יעקב,‏ אחד מכותבי המקרא,‏ הזהיר:‏ ”ראו איזו אש קטנה מבעירה יער גדול!‏ גם הלשון אש היא” (‏יעקב ג’‏:‏5,‏ 6‏)‏.‏ אם בני זוג אינם מצליחים לשלוט בלשונם,‏ חילוקי דעות שוליים עלולים להתלקח במהירות למריבה גדולה.‏ ונישואין רצופי מריבות סוערות אינם יוצרים סביבה נוחה שבה תוכל האהבה לפרוח.‏

במקום להשיב אש,‏ האם תוכל לחקות את ישוע ש”לא השיב חירוף” כאשר חירפוהו?‏ (‏פטרוס א’‏.‏ ב’‏:‏23‏)‏ הדרך המהירה ביותר להרגעת הרוחות היא לכבד את השקפתו של הצד השני ולהתנצל על חלקך במריבה.‏

נסו את העצה הבאה:‏ בפעם הבאה שיפרוץ ויכוח,‏ ישאל כל אחד את עצמו:‏ ’‏האם לא כדאי שאתייחס בהבנה למה שמטריד את הצד השני?‏ כיצד אני תרמתי לבעיה הזו?‏ מה מונע ממני מלהתנצל על שגיאותיי?‏’‏

▪ ‏’‏האם אני נוטה להתייחס בביטול או בזלזול לרגשותיו ולדעותיו של הצד השני?‏’‏ ‏”הייו כולכם לב אחד,‏ שותפים לצער הזולת” (‏פטרוס א’‏.‏ ג’‏:‏8‏)‏.‏ תן דעתך לשתי סיבות שבגללן אתה עלול שלא ליישם עצה זו.‏ האחת היא שאולי אינך מבין את צורת החשיבה או את רגשותיו של הצד השני.‏ לדוגמה,‏ אם בת הזוג מוטרדת מנושא מסוים יותר ממך,‏ עלולה להיות אצלך הנטייה  לומר לה שהיא סתם מגזימה.‏ כוונתך היא לעזור לה לראות את הבעיה בצורה מאוזנת.‏ אולם מעטים האנשים שהערה כזו תסיר דאגה מליבם.‏ הן הבעל והן האישה צריכים לדעת שיקיריהם מבינים אותם ומזדהים איתם.‏

גאווה מוגזמת עלולה גם היא לגרום לאדם להתייחס בביטול לרגשות שותפו לחיים.‏ אדם גאה מנסה לרומם את עצמו על־ידי כך שהוא כל הזמן מזלזל בחברו.‏ הוא אולי מכנה את רעהו בשמות פוגעים או עורך השוואות לא־הוגנות.‏ שימו לב לדוגמתם של הפרושים והסופרים בימיו של ישוע.‏ כאשר אדם כלשהו — גם אם היה פרוש אחר — הביע דעה המנוגדת לדעתם של אותם גאוותנים,‏ הם הטיחו בו כינויי גנאי והערות פוגעות (‏יוחנן ז’‏:‏45–52‏)‏.‏ ישוע היה שונה.‏ הוא הזדהה עם אלה שגילו בפניו את ליבם (‏מתי כ’‏:‏29–34;‏ מרקוס ה’‏:‏25–34‏)‏.‏

חשוב כיצד אתה מגיב כאשר הצד השני חולק איתך את דעותיו ואת רגשותיו.‏ האם מוצא פיך,‏ טון דיבורך והבעת פניך משקפים אמפתיה?‏ או שמא אתה ממהר להתייחס בביטול לרגשותיו ולדעותיו של האחר?‏

נסו את העצה הבאה:‏ בשבועות הקרובים שימו לב איך אתם מדברים זה עם זה.‏ אם תזלזלו בצד השני או תדברו אליו בנימה פוגעת,‏ מהרו להתנצל.‏

▪ ‏’‏האם אני נוטה להניח שהצד השני פועל ממניעים אנוכיים?‏’‏ ‏”החינם ירא איוב אלוהים?‏ הלוא אתה שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב” (‏איוב א’‏:‏9,‏ 10‏)‏.‏ במילים אלו הטיל השטן ספק במניעיו של איוב הנאמן.‏

אם בני הזוג לא יגלו עירנות הם עלולים למצוא עצמם נוהגים באופן דומה.‏ לדוגמה,‏ אם אשתך עושה משהו נחמד עבורך,‏ האם אתה תוהה מה היא רוצה בתמורה או מה היא מסתירה?‏ אם בעלך טועה,‏ האם את רואה בזאת הוכחה לכך שהוא אנוכיי ולא־אוהב?‏ האם אתם מייד מעלים מנבכי העבר טעויות דומות ומוסיפים טעות זו לרשימה?‏

נסו את העצה הבאה:‏ הכינו רשימה של הדברים החיוביים שהצד השני עשה למענכם וציינו את המניעים הטובים שדחפו אותו לעשות כן.‏

השליח פאולוס כתב:‏ ”האהבה.‏.‏.‏ לא תחשוב רעה [”לא תמנה את הרעות”,‏ ע”ח‏]” (‏קורינתים א’‏.‏ י”ג:‏4,‏ 5‏)‏.‏ אהבה אמיתית אינה עיוורת.‏ אבל היא גם אינה נוטרת טינה.‏ עוד ציין פאולוס שהאהבה ”תאמין בכול” (‏קורינתים א’‏.‏ י”ג:‏7‏)‏.‏ אהבה זו אינה תמימה,‏ אלא מוכנה להאמין.‏ אין היא צינית וחשדנית.‏ האהבה שהמקרא מעודד לגלות,‏ נכונה לסלוח ונותנת לאחר ליהנות מן הספק (‏תהלים פ”ו:‏5;‏ אפסים ד’‏:‏32‏)‏.‏ אם בני הזוג יגלו אהבה מעין זו,‏ יהיו להם נישואין מאושרים.‏

שאל את עצמך.‏.‏.‏

▪ אילו טעויות עשה הזוג שצוטט בתחילת המאמר?‏

▪ כיצד אוכל להימנע מטעויות דומות בנישואיי?‏

▪ על אילו נקודות שהוזכרו במאמר עליי לעבוד במיוחד?‏

‏[הערות שוליים]‏

השמות במאמר בדויים.‏

הפנייה במאמר היא ברובה בלשון זכר,‏ אך העצות שבו חלות על גברים ונשים באותה מידה.‏

‏[תמונה בעמוד 20]‏