יישוב מריבות ומחלוקות
צעדי מפתח לחיי משפחה מאושרים
יישוב מריבות ומחלוקות
הגרסה שלו: ”לאחר שנישאנו, גרנו שרה ואני עם משפחתי בבית הוריי. יום אחד ביקשה חברתו של אחי שאסיע אותה לביתה. הסכמתי ולקחתי איתי את בני הצעיר. כאשר חזרתי הביתה, ראיתי ששרה רותחת מזעם. התחלנו להתווכח ובנוכחות משפחתי היא כינתה אותי רודף שמלות. התפרצתי ואמרתי דברים שעוד יותר הכעיסו אותה”.
הגרסה שלה: ”הבן שלנו סובל מבעיה בריאותית חמורה, ובאותו זמן היו לנו קשיים כלכליים. לכן כאשר פרננדו נסע עם החברה של אחיו ועם הבן שלנו, נפגעתי מכמה סיבות. כשחזר הביתה, אמרתי לו מה אני מרגישה. היה לנו ויכוח סוער והטחנו זה בזה שמות גנאי. אחר כך הרגשתי נורא”.
אם זוג מתווכח, האם זה אומר שהאהבה פרחה מן הקן? לא ולא! פרננדו ושרה, אשר צוטטו קודם לכן, אוהבים מאוד זה את זה. אולם גם בקשרי הנישואין המוצלחים ביותר מתגלעות מדי פעם מריבות ומחלוקות.
מדוע זה קורה, ומה תוכל לעשות כדי למנוע מהן להרוס את נישואיך? מאחר שהנישואין הם מוסד שכונן אלוהים, מן ההיגיון לבחון מה יש לדברו, המקרא, לומר בנידון (בראשית ב’:21, 22; טימותיאוס ב’. ג’:16, 17).
להבין את הקשיים
רוב הזוגות הנשואים חפצים לנהוג זה בזה באהבה ובאדיבות. אולם המקרא מציין בראייה מפוכחת ש”הכול חטאו ומחוסרי כבוד אלוהים המה” (רומים ג’:23). לכן כאשר מתעוררים חילוקי דעות, קשה לכבוש את הרגשות. וכאשר פורץ ויכוח, יש המתקשים מאוד להימנע מהרגלים רעים, כגון הרמת הקול ודיבור פוגע (רומים ז’:21; אפסים ד’:31). אילו גורמים נוספים יכולים להוליד מתחים?
בעל ואישה מתבטאים על־פי־רוב בצורה שונה. ”בתחילת נישואינו”, מספרת מיצ’יקו, ”גיליתי שיש לנו דרכים שונות לשוחח על נושא זה או אחר. אני אוהבת לדבר לא רק על מה שקרה אלא גם על למה ומדוע זה קרה. בעלי ישר רוצה להגיע לשורה התחתונה”.
הבעיה של מיצ’יקו אינה חריגה. בקשרי נישואין רבים, אחד מבני הזוג מעוניין לשוחח באריכות על חילוקי הדעות ביניהם, בעוד שהאחר אינו אוהב להתעמת ומעדיף לעבור לסדר היום. לפעמים, ככל שאחד הצדדים רוצה לשוחח על הנושא, כך מנסה השני להתחמק מזה. האם דפוס זה מתפתח בנישואיכם? האם דומה כי אחד מכם תמיד חותר לנהל שיחה, ואילו השני תמיד מנסה להימנע מכך?
גורם נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא שהרקע המשפחתי משפיע על התפיסה של הפרט ביחס לאופן שבו בני זוג צריכים לתקשר. ג’סטין, הנשוי זה חמש שנים, אומר: ”אני בא ממשפחה מאוד סגורה וקשה לי לדבר בפתיחות על רגשותיי. זה מאוד מתסכל את אשתי. משפחתה מאוד פתוחה ואין לה כל בעיה לדבר איתי על רגשותיה”.
מדוע כדאי להשקיע מאמצים לפתרון הבעיות?
חוקרים מצאו כי מידת האושר בנישואין אינה נמדדת על־פי התכיפות שבה בני הזוג אומרים איש לרעהו שהם אוהבים זה את זה. התאמה מינית וביטחון כלכלי גם הם אינם הגורמים החשובים ביותר. האינדיקציה האמינה ביותר לנישואין מאושרים היא עד לאיזו מידה הבעל והאישה מצליחים ליישב מריבות ומחלוקות.
בנוסף לכך, ישוע אמר שכאשר בני זוג באים בברית הנישואין, לא האדם אלא אלוהים הוא המחבר ביניהם (מתי י”ט:4–6). לכן, נישואין טובים מסבים כבוד לאלוהים. מאידך, אם בעל לא יעניק אהבה לאשתו ולא יתחשב בה, יהוה אלוהים לא יקשיב לתפילותיו (פטרוס א’. ג’:7). אישה שאינה מכבדת את בעלה מגלה למעשה חוסר כבוד כלפי יהוה, שמינה את הבעל כראש המשפחה (קורינתים א’. י”א:3).
המפתח להצלחה — הימנעות מדפוס דיבור פוגע
אין זה משנה באיזה אופן אתם מתקשרים או מה הרקע המשפחתי שלכם, אם ברצונכם ליישם את עקרונות המקרא ולהתמודד בהצלחה עם מריבות ומחלוקות, ישנם מספר דפוסי דיבור פוגעים שאתם חייבים להימנע מהם. כדאי שכל אחד מכם ישאל את עצמו את השאלות הבאות:
▪ ’האם אני נלחם בדחף להשיב באותו מטבע?’ ”מיץ אף [לחיצה על האף] יוציא דם, ומיץ אפיים [זעם] יוציא ריב” (משלי ל’:33). מה זאת אומרת? הנה דוגמה: מה שהחל כאי־הסכמה לגבי ניהול תקציב המשפחה (”אנחנו צריכים לצמצם את השימוש בכרטיס האשראי”) עלול להידרדר מהר מאוד להטחת עלבונות אישיים (”אתה כל כך חסר אחריות”). אם אחד מבני הזוג תוקף את אישיותו של האחר וכביכול ’לוחץ על אפו’, ניעור בצד השני הדחף להשיב לו באותו מטבע. אלא שתגובה זו רק תביא לידי זעם ולהחרפת הוויכוח.
יעקב, אחד מכותבי המקרא, הזהיר: ”ראו איזו אש קטנה מבעירה יער גדול! גם הלשון אש היא” (יעקב ג’:5, 6). אם בני זוג אינם מצליחים לשלוט בלשונם, חילוקי דעות שוליים עלולים להתלקח במהירות למריבה גדולה. ונישואין רצופי מריבות סוערות אינם יוצרים סביבה נוחה שבה תוכל האהבה לפרוח.
במקום להשיב אש, האם תוכל לחקות את ישוע ש”לא השיב חירוף” כאשר חירפוהו? (פטרוס א’. ב’:23) הדרך המהירה ביותר להרגעת הרוחות היא לכבד את השקפתו של הצד השני ולהתנצל על חלקך במריבה.
נסו את העצה הבאה: בפעם הבאה שיפרוץ ויכוח, ישאל כל אחד את עצמו: ’האם לא כדאי שאתייחס בהבנה למה שמטריד את הצד השני? כיצד אני תרמתי לבעיה הזו? מה מונע ממני מלהתנצל על שגיאותיי?’
▪ ’האם אני נוטה להתייחס בביטול או בזלזול לרגשותיו ולדעותיו של הצד השני?’ ”הייו כולכם לב אחד, שותפים לצער הזולת” (פטרוס א’. ג’:8). תן דעתך לשתי סיבות שבגללן אתה עלול שלא ליישם עצה זו. האחת היא שאולי אינך מבין את צורת החשיבה או את רגשותיו של הצד השני. לדוגמה, אם בת הזוג מוטרדת מנושא מסוים יותר ממך, עלולה להיות אצלך הנטייה לומר לה שהיא סתם מגזימה. כוונתך היא לעזור לה לראות את הבעיה בצורה מאוזנת. אולם מעטים האנשים שהערה כזו תסיר דאגה מליבם. הן הבעל והן האישה צריכים לדעת שיקיריהם מבינים אותם ומזדהים איתם.
גאווה מוגזמת עלולה גם היא לגרום לאדם להתייחס בביטול לרגשות שותפו לחיים. אדם גאה מנסה לרומם את עצמו על־ידי כך שהוא כל הזמן מזלזל בחברו. הוא אולי מכנה את רעהו בשמות פוגעים או עורך השוואות לא־הוגנות. שימו לב לדוגמתם של הפרושים והסופרים בימיו של ישוע. כאשר אדם כלשהו — גם אם היה פרוש אחר — הביע דעה המנוגדת לדעתם של אותם גאוותנים, הם הטיחו בו כינויי גנאי והערות פוגעות (יוחנן ז’:45–52). ישוע היה שונה. הוא הזדהה עם אלה שגילו בפניו את ליבם (מתי כ’:29–34; מרקוס ה’:25–34).
חשוב כיצד אתה מגיב כאשר הצד השני חולק איתך את דעותיו ואת רגשותיו. האם מוצא פיך, טון דיבורך והבעת פניך משקפים אמפתיה? או שמא אתה ממהר להתייחס בביטול לרגשותיו ולדעותיו של האחר?
נסו את העצה הבאה: בשבועות הקרובים שימו לב איך אתם מדברים זה עם זה. אם תזלזלו בצד השני או תדברו אליו בנימה פוגעת, מהרו להתנצל.
▪ ’האם אני נוטה להניח שהצד השני פועל ממניעים אנוכיים?’ ”החינם ירא איוב אלוהים? הלוא אתה שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב” (איוב א’:9, 10). במילים אלו הטיל השטן ספק במניעיו של איוב הנאמן.
אם בני הזוג לא יגלו עירנות הם עלולים למצוא עצמם נוהגים באופן דומה. לדוגמה, אם אשתך עושה משהו נחמד עבורך, האם אתה תוהה מה היא רוצה בתמורה או מה היא מסתירה? אם בעלך טועה, האם את רואה בזאת הוכחה לכך שהוא אנוכיי ולא־אוהב? האם אתם מייד מעלים מנבכי העבר טעויות דומות ומוסיפים טעות זו לרשימה?
נסו את העצה הבאה: הכינו רשימה של הדברים החיוביים שהצד השני עשה למענכם וציינו את המניעים הטובים שדחפו אותו לעשות כן.
השליח פאולוס כתב: ”האהבה... לא תחשוב רעה [”לא תמנה את הרעות”, ע”ח]” (קורינתים א’. י”ג:4, 5). אהבה אמיתית אינה עיוורת. אבל היא גם אינה נוטרת טינה. עוד ציין פאולוס שהאהבה ”תאמין בכול” (קורינתים א’. י”ג:7). אהבה זו אינה תמימה, אלא מוכנה להאמין. אין היא צינית וחשדנית. האהבה שהמקרא מעודד לגלות, נכונה לסלוח ונותנת לאחר ליהנות מן הספק (תהלים פ”ו:5; אפסים ד’:32). אם בני הזוג יגלו אהבה מעין זו, יהיו להם נישואין מאושרים.
שאל את עצמך...
▪ אילו טעויות עשה הזוג שצוטט בתחילת המאמר?
▪ כיצד אוכל להימנע מטעויות דומות בנישואיי?
▪ על אילו נקודות שהוזכרו במאמר עליי לעבוד במיוחד?
[הערות שוליים]
השמות במאמר בדויים.
הפנייה במאמר היא ברובה בלשון זכר, אך העצות שבו חלות על גברים ונשים באותה מידה.
[תמונה בעמוד 20]