‏”כאשר לטש כורש עיניו לבבל,‏ היא כבר הייתה העיר המרשימה ביותר במזרח התיכון — ואולי בכל העולם”,‏ מציין הספר מנהיגי העולם הקדום — כורש הגדול ‏(‏Ancient World Leaders—Cyrus the Great)‏. נהר הפרת עבר דרך בבל.‏ הוא גם זרם בתעלות שהקיפו את חומותיה העצומות של העיר — אמצעי הגנה משולב שהפך את העיר לבלתי חדירה למראית עין.‏

אנשיו של כורש היטו את מי הפרת בנקודה מסוימת במעלה הנהר,‏ וכך ירד מפלס המים בעיר.‏ לאחר מכן צעדו החיילים בתוך המים לכיוון שערי העיר,‏ שהושארו פתוחים,‏ וכבשו את בבל כמעט ללא התנגדות.‏ לדברי ההיסטוריונים היוונים הרודוטוס וכסנופון,‏ הבבלים חשו בטוחים בתחומי עירם המוגנת עד כדי כך שבליל המתקפה רבים מהם,‏ לרבות המלך,‏ היו בעיצומו של משתה!‏ (‏ראה התיבה  ‏”הכתובת על הקיר”.‏‏)‏ זאת ועוד,‏ כיבושו של כורש הגשים מספר נבואות מקראיות מדהימות.‏

נבואותיו של ישעיהו מרשימות במיוחד מפני שהן נכתבו כ־200 שנה מראש — 150 שנה בקירוב לפני שכורש אפילו נולד!‏ תן דעתך לפרטים הבאים:‏

• אדם ששמו כורש יכבוש את בבל וישחרר את היהודים (‏ישעיהו מ״ד:‏28;‏ מ״ה:‏1‏)‏.‏

• נהר הפרת יִיבַש,‏ דבר שיאפשר לצבאו של כורש לחדור אל העיר (‏ישעיהו מ״ד:‏27‏)‏.‏

• שערי העיר יישארו פתוחים (‏ישעיהו מ״ה:‏1‏)‏.‏

• חיילי צבא בבל ’‏יחדלו להילחם’‏ (‏ירמיהו נ״א:‏30;‏ ישעיהו י״ג:‏1,‏ 7‏)‏.‏

קודם לכן,‏ בשנת 607 לפה״ס,‏ החריבו צבאות בבל את ירושלים והגלו את רוב הניצולים.‏ כמה זמן היו היהודים אמורים להישאר בגלות?‏ אלוהים אמר:‏ ”כמלאות שבעים שנה אפקוד על מלך בבל ועל הגוי ההוא.‏.‏.‏ ושמתי אותו לשממות עולם” (‏ירמיהו כ״ה:‏12‏)‏.‏

כפי שכבר צוין,‏ כורש כבש את בבל בשנת 539 לפה״ס.‏ זמן קצר לאחר מכן הוא שחרר את היהודים.‏ הם החלו להגיע למולדתם בשנת 537 לפה״ס — בדיוק 70 שנה לאחר שהוגלו (‏עזרא א׳:‏1–4‏)‏.‏ באשר לבבל,‏ בסופו של דבר היא הפכה ”לשממות עולם” — ראיה נוספת לכך שנבואות המקרא מדויקות.‏

חשוב על כך:‏ המקרא ניבא על (‏1)‏ שבעים שנות גלותם של היהודים,‏ (‏2)‏ כיבוש בבל בידי כורש,‏ לרבות צעדי מפתח באסטרטגיה שינקוט ו־(‏3)‏ השמדתה המוחלטת של בבל.‏ בני אדם בשר ודם אינם מסוגלים לחזות דברים כאלה מראש.‏ המסקנה ההגיונית המתבקשת היא:‏ ”מעולם לא נובאה נבואה על־פי רצון האדם,‏ אלא בני אדם דיברו מטעם אלוהים” (‏פטרוס ב׳.‏ א׳:‏21‏)‏.‏ ללא ספק ראוי שנבחן את המקרא יותר לעומק.‏