פטרוס ב׳‏ 1‏:1‏-21

  • ברכת שלום ‏(‏1‏)‏

  • הבטיחו את קריאתכם ‏(‏2–15‏)‏

    • תכונות שיש להוסיף על האמונה ‏(‏5–9‏)‏

  • דבר הנבואה התאשר לנו ביתר תוקף ‏(‏16–21‏)‏

א  מֵאֵת שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס,‏ עַבְדּוֹ וּשְׁלִיחוֹ שֶׁל יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ,‏ אֶל אֵלֶּה אֲשֶׁר רָכְשׁוּ אֱמוּנָה יְקָרָה* כְּשֶׁלָּנוּ בְּאֶמְצָעוּת צִדְקָתָם שֶׁל אֱלֹהֵינוּ וְשֶׁל הַמּוֹשִׁיעַ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ:‏  חֶסֶד וְשָׁלוֹם יֻרְעֲפוּ נָא עֲלֵיכֶם יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּאֶמְצָעוּת יֶדַע מְדֻיָּק+ עַל אֱלֹהִים וְעַל יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ,‏  שֶׁכֵּן גְּבוּרָתוֹ הָאֱלֹהִית הֶעֱנִיקָה לָנוּ* אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַתּוֹרְמִים לַחַיִּים וְלִמְסִירוּת לֶאֱלֹהִים,‏ בִּזְכוּת הַיֶּדַע הַמְּדֻיָּק עַל אוֹדוֹת זֶה אֲשֶׁר קָרָא אוֹתָנוּ+ בְּאֶמְצָעוּת כְּבוֹדוֹ וּמַעֲלָתוֹ הַמּוּסָרִית.‏  עַל־יְדֵי הַדְּבָרִים הַלָּלוּ הֶעֱנִיק לָנוּ* אֶת הַהַבְטָחוֹת הַיְּקָרוֹת וְהַגְּדוֹלוֹת מְאוֹד,‏+ לְמַעַן תִּהְיוּ שֻׁתָּפִים עַל־יְדֵיהֶן בַּטֶּבַע הָאֱלֹהִי,‏+ וְזֹאת לְאַחַר שֶׁנִּמְלַטְתֶּם מִשְּׁחִיתוּתוֹ שֶׁל הָעוֹלָם הַנּוֹבַעַת מִתַּאֲווֹת פְּסוּלוֹת.‏*  מִסִּבָּה זוֹ הִתְאַמְּצוּ בְּכָל מְאוֹדְכֶם+ לְהוֹסִיף עַל אֱמוּנַתְכֶם אֶת הַמַּעֲלָה הַמּוּסָרִית,‏+ וְעַל הַמַּעֲלָה הַמּוּסָרִית יֶדַע,‏+  וְעַל הַיֶּדַע שְׁלִיטָה עַצְמִית,‏ וְעַל הַשְּׁלִיטָה הָעַצְמִית+ כּוֹחַ עֲמִידָה,‏ וְעַל כּוֹחַ הָעֲמִידָה מְסִירוּת לֶאֱלֹהִים,‏+  וְעַל הַמְּסִירוּת לֶאֱלֹהִים אַהֲבַת אַחִים,‏ וְעַל אַהֲבַת הָאַחִים אַהֲבָה לַכֹּל.‏+  הֲרֵי אִם אֵלֶּה יִהְיוּ בָּכֶם וּבְשֶׁפַע,‏ הֵם יִמְנְעוּ בַּעַדְכֶם מִלִּהְיוֹת לֹא פְּעִילִים אוֹ לֹא פּוֹרִיִּים+ בַּאֲשֶׁר לַיֶּדַע הַמְּדֻיָּק עַל אוֹדוֹת אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.‏  הֵן מִי שֶׁאֵין בּוֹ הַדְּבָרִים הַלָּלוּ עִוֵּר הוּא וְעוֹצֵם אֶת עֵינָיו מִלִּרְאוֹת אֶת הָאוֹר,‏*+ וְהוּא שָׁכַח שֶׁטֹּהַר מֵהַחֲטָאִים+ שֶׁעָשָׂה לִפְנֵי זְמַן רַב.‏ 10  לָכֵן,‏ אַחִים,‏ שִׁקְדוּ בְּיֶתֶר שְׂאֵת לְהַבְטִיחַ אֶת קְרִיאַתְכֶם+ וְאֶת בְּחִירַתְכֶם,‏ שֶׁהֲרֵי אִם תַּמְשִׁיכוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ,‏ לְעוֹלָם לֹא תִּכָּשְׁלוּ.‏+ 11  לְמַעֲשֶׂה,‏ כָּךְ תֻּעֲנַק לָכֶם כְּנִיסָה מְפֹאֶרֶת* אֶל מַלְכוּתוֹ הַנִּצְחִית+ שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.‏+ 12  עַל כֵּן אֲנִי מִתְכַּוֵּן תָּמִיד לְהַזְכִּיר לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,‏ אַף שֶׁהֵם יְדוּעִים לָכֶם וְאַתֶּם יַצִּיבִים בָּאֱמֶת הַשּׁוֹכֶנֶת בָּכֶם.‏ 13  אַךְ אֲנִי רוֹאֶה לְנָכוֹן,‏ כָּל עוֹד אֲנִי נִמְצָא בַּמִּשְׁכָּן* הַזֶּה,‏+ לְעוֹרֵר אֶתְכֶם בְּעֶזְרַת תִּזְכּוֹרוֹת,‏+ 14  בְּיָדְעִי שֶׁבְּקָרוֹב יוּסַר מִשְׁכָּנִי,‏ כְּפִי שֶׁגַּם הִבְהִיר לִי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.‏+ 15  תָּמִיד אֶעֱשֶׂה כָּל מַאֲמָץ כְּדֵי שֶׁלְּאַחַר הִסְתַּלְּקוּתִי תּוּכְלוּ לְהִזָּכֵר בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה.‏* 16  לֹא הִתְבַּסַּסְנוּ עַל סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מְחֻכָּמִים כַּאֲשֶׁר לִמַּדְנוּ אֶתְכֶם עַל גְּבוּרָתוֹ וְנוֹכְחוּתוֹ שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ,‏ אֶלָּא הָיִינוּ עֵדֵי רְאִיָּה לִגְדֻלָּתוֹ;‏+ 17  שֶׁכֵּן הוּא קִבֵּל מֵאֵת אֱלֹהִים הָאָב כָּבוֹד וְתִפְאֶרֶת כַּאֲשֶׁר נֶאֶמְרוּ לוֹ מִלִּים אֵלּוּ* מִפִּי רַב־הַהוֹד:‏ ”‏זֶה בְּנִי אֲהוּבִי וְרָצוּי הוּא בְּעֵינַי”‏.‏+ 18  כֵּן,‏ אֶת הַמִּלִּים הַלָּלוּ שָׁמַעְנוּ יוֹצְאוֹת מִן הַשָּׁמַיִם בִּהְיוֹתֵנוּ עִמּוֹ בָּהָר הַקָּדוֹשׁ.‏ 19  לְפִיכָךְ הִתְאַשֵּׁר לָנוּ בְּיֶתֶר תֹּקֶף דְּבַר הַנְּבוּאָה,‏ וְטוֹב אַתֶּם עוֹשִׂים בְּשִׂימְכֶם לֵב אֵלָיו כְּאֶל מְנוֹרָה+ הַמְּאִירָה בְּמָקוֹם חָשׁוּךְ (‏עַד כִּי יָאִיר הַיּוֹם וְיִזְרַח כּוֹכַב הַשַּׁחַר)‏+ בִּלְבַבְכֶם.‏ 20  הֵן רֵאשִׁית כֹּל יָדוּעַ לָכֶם שֶׁשּׁוּם נְבוּאָה בַּכָּתוּב אֵינָהּ נוֹבַעַת מִפַּרְשָׁנוּת אִישִׁית.‏ 21  כִּי מֵעוֹלָם לֹא נֻבְּאָה נְבוּאָה עַל־פִּי רְצוֹן הָאָדָם,‏+ אֶלָּא בְּנֵי אָדָם דִּבְּרוּ מִטַּעַם אֱלֹהִים כְּפִי שֶׁהֵנִיעָה* אוֹתָם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.‏+

הערות שוליים

או ”‏נכבדת”‏.‏
או ”‏העניקה לנו בחינם”‏.‏
או ”‏העניק לנו בחינם”‏.‏
או ”‏מן התשוקה”‏.‏
או אולי ”‏עיוור הוא וקצר ראות”‏.‏
או ”‏יינתן לכם ברוב נדיבות להיכנס”‏.‏
או ”‏באוהל”‏,‏ כלומר בגופו הארצי.‏
או ”‏לציין;‏ להזכיר את הדברים האלה לעצמכם”‏.‏
מילולית,‏ ”‏קול זה”‏.‏
מילולית,‏ ”‏נשאה;‏ הנחתה”‏.‏