אנו דבקים בהשקפת המקרא באשר לנישואין ולגירושין.‏ אלוהים ייסד את הנישואין כקשר תמידי בין גבר לאישה.‏ הבסיס המקראי היחיד לגירושין הוא אי־מוסריות מינית (‏מתי י״ט:‏5,‏ 6,‏ 9‏)‏.‏

 כן,‏ בכמה דרכים:‏

•   פרסומים.‏ פרסומים אלה היוצאים באופן קבוע מכילים מידע היכול לחזק קשרי נישואין,‏ אפילו כאלה שאולי נראים בלתי ניתנים לשיקום.‏ לדוגמה,‏ ראה המאמרים ”‏הייו תמיד מחויבים לנישואיכם‏”‏,‏ ”‏ללמוד לסלוח‏”‏ ו”‏לבנות אמון מחדש בנישואין‏”‏.‏

•   אסיפות.‏ אנו דנים בעצות מעשיות מהמקרא בנוגע לנישואין באסיפות הקהילה ובכינוסים שלנו.‏

•   זקני־קהילה.‏ הם מספקים עזרה אישית לזוגות נשואים ומפנים את תשומת לבם לפסוקים כגון אפסים ה׳:‏22–25‏.‏

 לא.‏ גם כאשר זקני־קהילה מתבקשים לעזור לזוג החווה קשיים בנישואין,‏ אין זה מסמכותם לומר לזוג מה לעשות (‏גלטים ו׳:‏5‏)‏.‏ אולם אם מישהו בוחר להתגרש שלא על בסיס מקראי הוא לא יהיה רשאי מבחינה מקראית להינשא מחדש (‏טימותיאוס א׳.‏ ג׳:‏1,‏ 5,‏ 12‏)‏.‏

 המקרא מעודד בני זוג נשואים להישאר ביחד אפילו כאשר הנסיבות אינן אידיאליות (‏קורינתים א׳.‏ ז׳:‏10–16‏)‏.‏ ניתן לפתור בעיות רבות בעזרת תפילות מעומק הלב,‏ יישום עקרונות מקראיים וגילוי אהבה (‏קורינתים א׳.‏ י״ג:‏4–8;‏ גלטים ה׳:‏22‏)‏.‏

 יתר על כן,‏ יש משיחיים שהחליטו להיפרד מבן זוגם במצבים קיצוניים כגון:‏

•   סירוב לפרנס את המשפחה (‏טימותיאוס א׳.‏ ה׳:‏8‏)‏.‏

•   התעללות גופנית קשה (‏תהלים י״א:‏5‏)‏.‏

•   סכנה מוחלטת לרוחניות.‏ למשל,‏ בעל עלול לאלץ את אשתו שהיא עדת־יהוה להפר בדרך כלשהי את חוקי אלוהים,‏ ובת הזוג המאוימת עשויה להגיע למסקנה שפירוד הוא הדרך היחידה שבה היא יכולה ”‏לציית לאלוהים כשליט ולא לבני אדם”‏ (‏מעשי השליחים ה׳:‏29‏)‏.‏