נולדתי במונטריאול,‏ העיר הגדולה ביותר בקוויבק,‏ מחוז בקנדה.‏ שלושת אחיי ואני גדלנו במשפחה אוהבת בשכונה נעימה שנקראה רוזמונט.‏ היו לנו חיים שקטים ושלווים.‏

 בילדותי התעניינתי במקרא.‏ אני זוכר שבגיל 12 קראתי בברית החדשה על חייו של ישוע ונהניתי מכך מאוד.‏ אהבתו וחמלתו כלפי הזולת נגעו לליבי,‏ ורציתי להיות בדיוק כמוהו.‏ לצערי,‏ רצון זה דעך כשגדלתי והתחברתי לחברה רעה.‏

 אבי היה נגן סקסופון.‏ הוא נתן לי את הסקסופון שלו במתנה והנחיל לי אהבה עזה למוזיקה,‏ שהפכה למוקד חיי.‏ מאוד אהבתי מוזיקה ועד מהרה למדתי לנגן בגיטרה.‏ אחרי זמן מה הקמתי להקת רוק עם כמה חברים וניגנו במספר הופעות.‏ לכדתי את עינם של כמה מפיקים מוכרים בתעשיית המוזיקה,‏ והם הציעו לקדם אותי בתחום.‏ חתמתי על חוזה עם חברת תקליטים גדולה.‏ המוזיקה שלי נהייתה פופולארית והושמעה כל הזמן ברדיו בקוויבק.‏

 חשבתי שהיה לי כל מה שרציתי.‏ הייתי צעיר ומפורסם,‏ עסקתי בתחום שאני אוהב והרווחתי הרבה כסף.‏ במהלך היום התאמנתי בחדר הכושר,‏ התראיינתי,‏ חילקתי חתימות למעריצים והופעתי בטלוויזיה.‏ בערבים הייתי מנגן בהופעות והולך למסיבות.‏ כדי להתגבר על פחד הבמה שלי,‏ התחלתי לשתות אלכוהול בגיל צעיר ובהמשך גם צרכתי סמים.‏ בנוסף,‏ הייתי חסר מעצורים וניהלתי חיי הפקרות.‏

 היו שקינאו בסגנון חיי כי נראיתי מאושר.‏ אבל בתוך תוכי הציפה אותי תחושת ריקנות,‏ במיוחד כשהייתי לבד.‏ הייתי מדוכא ומלא דאגות.‏ בשיא הקריירה שלי נפטרו באופן טרגי שניים מהמפיקים שלי כתוצאה מאיידס.‏ הייתי מזועזע.‏ אהבתי מאוד מוזיקה,‏ אבל אורח החיים שנלווה אליה הגעיל אותי.‏

 למרות שהיו לי חיים מוצלחים,‏ הרגשתי שמשהו ממש לא בסדר בעולם הזה.‏ למה יש כל כך הרבה חוסר צדק?‏ שאלתי את עצמי למה אלוהים לא עושה משהו.‏ פעמים רבות התפללתי לאלוהים כדי לקבל תשובות לשאלותיי.‏ בסיום אחד מסיבובי ההופעות שלי התחלתי לקרוא שוב במקרא.‏ לא הבנתי את רוב הדברים שקראתי,‏ אבל הגעתי למסקנה שסוף העולם קרוב.‏

 קראתי במקרא שישוע צם במדבר במשך 40 יום (‏מתי ד׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ חשבתי שאם אנהג כמוהו,‏ אולי אלוהים יתגלה בפניי,‏ לכן קבעתי תאריך לתחילת הצום.‏ שבועיים לפני אותו תאריך דפקו על דלתי שני עדי־יהוה.‏ הזמנתי אותם פנימה כאילו ציפיתי להם.‏ הסתכלתי לאחד מהם,‏ ז׳אק שמו,‏ ישר בעיניים ושאלתי:‏ ”‏איך אפשר לדעת שאנחנו חיים באחרית הימים?‏”‏ הוא פתח את המקרא בטימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1–5 וקרא לי את הכתוב.‏ המטרתי עליהם שאלות והתרשמתי מתשובותיהם ההגיוניות והמשכנעות שהתבססו אך ורק על כתבי־הקודש.‏ לאחר כמה שיחות הבנתי שאין צורך לצום.‏

 התחלתי ללמוד את המקרא בקביעות בעזרת עדי־יהוה.‏ בהמשך גזרתי את שערי הארוך והתחלתי להגיע לכל האסיפות באולם המלכות המקומי‏.‏ קבלת הפנים החמה שקיבלתי באסיפות שכנעה אותי אף יותר שסוף כל סוף מצאתי את האמת.‏

 מובן שהיה עליי לעשות כמה שינויים גדולים כדי להתאים את חיי למה שלמדתי בשיעורי המקרא שלי.‏ קודם כול,‏ הייתי צריך להיגמל מסמים ולנטוש את חיי ההוללות שלי.‏ הייתי צריך גם להפסיק להיות מרוכז בעצמי וללמוד להתחשב יותר באחרים.‏ בתור הורה יחיד,‏ הייתי צריך ללמוד לדאוג לצורכיהם הרגשיים והרוחניים של שני ילדיי.‏ לכן פרשתי מקריירת המוזיקה שלי והתחלתי לעבוד במפעל בשכר נמוך.‏

 לא היה קל לערוך את כל השינויים הללו.‏ כשניסיתי להפסיק עם הסמים,‏ חוויתי תסמיני גמילה קשים והיו לי מספר מעידות (‏רומים ז׳:‏19,‏ 21–24‏)‏.‏ היה לי קשה במיוחד לנטוש את אורח חיי הלא־מוסרי.‏ נוסף על כל זה,‏ עבודתי החדשה הייתה מתישה,‏ והייתי מתוסכל מהמשכורת הזעומה.‏ נדרשו לי שלושה חודשים כדי להרוויח את אותו הסכום שהרווחתי בשעתיים כמוזיקאי.‏

 השינויים הללו לא היו קלים,‏ אך התפילות עזרו לי להתמיד.‏ גם קריאה קבועה במקרא הייתה חיונית.‏ פסוקים מסוימים עודדו אותי מאוד.‏ אחד מהם היה קורינתים ב׳.‏ ז׳:‏1‏.‏ הפסוק קורא למשיחיים ’‏לטהר את עצמם מכל טומאת בשר ורוח’‏.‏ פסוק נוסף ששכנע אותי שאני מסוגל להשתחרר מהרגליי הרעים היה פיליפים ד׳:‏13‏,‏ שם כתוב:‏ ”‏בכול אני יכול לעמוד בעזרתו של הנותן לי כוח”‏.‏ יהוה אלוהים ענה לתפילותיי ועזר לי להבין את האמת וליישם את עקרונות המקרא.‏ הדבר הניע אותי להקדיש לו את חיי (‏פטרוס א׳.‏ ד׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ נטבלתי כאחד מעדי־יהוה ב־1997.‏

 אני בטוח שאילו הייתי ממשיך באורח חיי הקודם,‏ לא הייתי בחיים היום.‏ אבל כעת אני נהנה מחיים מאושרים באמת.‏ התברכתי באישה נפלאה,‏ אלווי.‏ אנחנו נהנים להקדיש את מרב זמננו להוראת המקרא בהתנדבות.‏ זה מסב לי שמחה רבה וסיפוק.‏ אני אסיר תודה ליהוה על כך שמשך אותי אליו (‏יוחנן ו׳:‏44‏)‏.‏