נולדתי למשפחה ענייה בטירנה,‏ בירת אלבניה.‏ אבא שלי היה אדם ישר שעבד שעות ארוכות כדי לפרנס אותנו.‏ אבל נראה שאף פעם לא היה לנו מספיק כסף.‏ העוני תמיד ליווה אותי כילד.‏ במשך רוב ילדותי לא היו לי נעליים ולא תמיד היה לי מספיק אוכל.‏

 התחלתי לגנוב בגיל צעיר מאוד.‏ חשבתי שככה אני פשוט עוזר למשפחה שלי.‏ בסופו של דבר הסתבכתי עם המשטרה.‏ אז ב־1988,‏ כשהייתי בן 14,‏ אבא שלי שלח אותי למוסד לשיקום עבריינים צעירים.‏ הייתי שם שנתיים ולמדתי רתכות.‏ כשיצאתי משם רציתי להתפרנס בכבוד,‏ אבל לא הצלחתי למצוא עבודה.‏ שיעור האבטלה היה גבוה בגלל האי־יציבות הפוליטית שהייתה אז באלבניה.‏ מתוך תסכול חזרתי להיפגש עם חברים מהעבר והתחלתי שוב לגנוב.‏ לבסוף חבריי ואני נעצרנו ונגזרו עלינו שלוש שנות מאסר.‏

 אחרי שיצאתי מהכלא המשכתי בחיי הפשע.‏ הכלכלה באלבניה קרסה,‏ ושררה אנרכיה במדינה.‏ בתקופה הסוערת הזאת הרווחתי הרבה כסף מכל מיני דברים לא־חוקיים שעשיתי.‏ אחרי שוד מזוין,‏ שבו נעצרו שניים משותפיי,‏ ברחתי מהמדינה כדי להתחמק ממאסר ממושך.‏ באותו זמן כבר הייתי נשוי לאשתי,‏ יולינדה,‏ והיה לנו תינוק.‏

 בסוף הגענו לאנגליה.‏ רציתי באמת להתחיל חיים חדשים עם אשתי והילד שלנו,‏ אבל היה לי קשה להיפטר מההרגלים הישנים שלי.‏ מהר מאוד חזרתי לפשע — והפעם סחרתי בסמים,‏ והתעסקתי בסכומי כסף גדולים מאוד.‏

 מה חשבה יולינדה על זה שנהייתי סוחר סמים?‏ היא תספר לכם:‏ ”‏כשגדלתי באלבניה חלמתי להיחלץ מהעוני.‏ הייתי מוכנה לנסות כל דבר רק כדי שיהיו לי חיים טובים יותר.‏ חשבתי שכסף ישפר את חיינו,‏ אז תמכתי לגמרי בארטן בכל השקרים,‏ הגניבות והסחר בסמים — כל מה שצריך כדי לעשות כסף”‏.‏

 ואז ב־2002 חיינו השתנו בבת אחת,‏ וכל התוכניות הכלכליות והחלומות שלנו התפוגגו.‏ נתפסתי עם משלוח גדול של סמים והושלכתי שוב לכלא.‏

 המקרא התחיל להשפיע על חיי עוד לפני שהייתי מודע לכך.‏ קצת לפני כן,‏ בשנת 2000,‏ פגשה יולינדה את עדי־יהוה והתחילה ללמוד בעזרתם את המקרא.‏ לא עניין אותי לדבר על המקרא כי חשבתי שהוא משעמם.‏ אבל יולינדה אהבה את זה.‏ היא מסבירה:‏ ”‏אני באה ממשפחה דתית,‏ ואהבתי את המקרא וכיבדתי אותו.‏ תמיד רציתי לדעת מה הוא מלמד,‏ ומאוד שמחתי ללמוד את המקרא עם עדי־יהוה.‏ הרבה מהדברים שכתובים בו נראו לי הגיוניים.‏ מה שלמדתי עזר לי לעשות כמה שינויים בחיי.‏ אבל הגישה שלי לגבי הכסף לא השתנתה הרבה — כלומר,‏ עד שארטן נעצר.‏ זאת הייתה קריאת השכמה.‏ פתאום הבנתי שכל מה שכתוב במקרא על כסף היה נכון.‏ רדפנו אחריו נואשות,‏ אבל הוא לא עשה אותנו מאושרים.‏ אז הבנתי שאני צריכה ליישם בצורה מלאה את הסטנדרטים של אלוהים”‏.‏

 בשנת 2004 שוחררתי מהכלא ומהר מאוד ניסיתי לסחור שוב בסמים.‏ אבל הגישה של יולינדה השתנתה,‏ והיא אמרה משהו שממש גרם לי להתעשת:‏ ”‏אני כבר לא רוצה את הכסף שלך.‏ אני רוצה את בעלי בחזרה,‏ ואני רוצה שהאבא של הילדים שלי יהיה כאן בשבילם”‏.‏ הייתי המום,‏ אבל היא צדקה.‏ במשך שנים לא הייתי עם המשפחה שלי.‏ גם חשבתי על כל הסבל שחוויתי כתוצאה מרדיפת בצע.‏ לכן החלטתי להשתנות ולנתק קשר עם החברים הקודמים שלי.‏

 נקודת המפנה האמיתית הייתה כשבאתי עם אשתי ושני בניי לאסיפה של עדי־יהוה.‏ התרשמתי לטובה מהאנשים הכנים והחברותיים שפגשתי שם.‏ בסופו של דבר התחלתי ללמוד את המקרא.‏

 למדתי מהמקרא ש”‏אהבת הכסף היא שורש של כל מיני רעות,‏ ויש שפיתחו אהבה זו ועקב כך.‏.‏.‏ היו כמי שדוקר את כל גופו וגורם לעצמו מכאובים רבים”‏ (‏טימותיאוס א׳.‏ ו׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏ מניסיון אישי ידעתי כמה נכון הפסוק הזה!‏ התחרטתי מעומק הלב על השלכות חיי הקודמים ועל כל הכאב שגרמתי למשפחתי ולעצמי (‏גלטים ו׳:‏7‏)‏.‏ כשלמדתי עד כמה יהוה ובנו,‏ ישוע המשיח,‏ אוהבים אותנו,‏ התחלתי לשנות את האישיות שלי.‏ התחלתי לחשוב פחות על עצמי ויותר על אחרים,‏ וזה גרם לי לבלות יותר זמן עם המשפחה שלי.‏

 הפקתי תועלת מיישום עצת המקרא:‏ ”‏יהיה אורח חייכם ללא אהבת כסף ושמחו בחלקכם”‏ (‏עברים י״ג:‏5‏)‏.‏ עכשיו יש לי שלוות נפש ומצפון נקי.‏ זה נותן לי תחושת אושר שמעולם לא חוויתי.‏ הנישואין שלי חזקים יותר,‏ והמשפחה שלי מלוכדת יותר.‏

 פעם חשבתי שאם יהיה לנו הרבה כסף נהיה מאושרים.‏ עכשיו ברור לי שחיי הפשע ואהבת הכסף גרמו לי הרבה סבל.‏ אנחנו לא עשירים מבחינה חומרית,‏ אבל לדעתי מצאנו משהו הרבה יותר חשוב בחיינו — ידידות עם יהוה אלוהים.‏ אנחנו עובדים אותו באחדות כמשפחה,‏ וזה מסב לנו אושר אמיתי.‏