גדלתי באחד הפרוורים השקטים והירוקים של העיר טמפרה בפינלנד,‏ ומשפחתי לא הייתה דתית במיוחד.‏ להוריי היה חשוב להקנות לנו השכלה טובה ונימוסים.‏ אימי גרמנייה,‏ וכשהייתי קטן,‏ ביקרתי מדי פעם את סבי וסבתי בגרמניה המערבית.‏

 כבר מילדותי אהבתי ספורט.‏ בהתחלה שיחקתי כל מיני סוגי ספורט,‏ אבל בערך בגיל 14 החלטתי להתמקד בטניס.‏ בגיל 16 כבר התאמנתי פעמיים או שלוש ביום – היו לי שני אימונים בעזרת מאמן,‏ ואחרי כן הייתי מתאמן לבד בערב.‏ ההיבטים השונים של המשחק ריתקו אותי,‏ והוא אתגר אותי גם מבחינה שכלית וגם מבחינה גופנית.‏ נהניתי לבלות עם חברים ולשתות לפעמים בירה,‏ אבל אף פעם לא השתמשתי בסמים או השתכרתי.‏ חיי סבבו סביב טניס.‏ זה עמד אצלי במקום הראשון.‏

 התחלתי לשחק בסבב ה־ATP בגיל 17.‏ a אחרי שניצחתי בכמה טורנירים,‏ הפכתי לשחקן מפורסם במדינה שלי.‏ בגיל 22 התברגתי לטופ 50 העולמי.‏

 במשך שנים נסעתי מסביב לעולם ושיחקתי בטורנירים מקצועניים.‏ ראיתי כמה מקומות מדהימים,‏ אבל גם נחשפתי לבעיות גלובליות רבות,‏ כגון פשע,‏ סמים ובעיות סביבתיות.‏ לדוגמה,‏ כשהייתי בארצות הברית אמרו לנו לא ללכת לאזורים מסוימים בערים שונות בגלל שיעור הפשיעה הגבוה.‏ כל זה הטריד אותי.‏ בנוסף,‏ למרות שעסקתי במשהו שאהבתי,‏ בסוף היום חשתי ריקנות.‏

 חברה שלי,‏ סאנה,‏ החלה ללמוד את המקרא בעזרת עדי־יהוה.‏ קצת הצחיק אותי לגלות שיש לה צד דתי,‏ אבל לא התנגדתי לכך שהיא תלמד.‏ ב־1990 התחתנו,‏ ושנה לאחר מכן היא נטבלה כאחת מעדי־יהוה.‏ אני לא החשבתי את עצמי לאדם דתי,‏ אבל כן האמנתי שקיים אלוהים.‏ זכרתי שסבתי הגרמנייה נהגה לקרוא לי הרבה מתוך המקרא,‏ והיא אפילו לימדה אותי להתפלל.‏

 יום אחד סאנה ואני ביקרנו זוג עדי־יהוה.‏ הבעל,‏ קארי שמו,‏ הראה לי נבואה מהמקרא לגבי ”‏אחרית הימים‏”‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1–5‏)‏.‏ הנבואה הרשימה אותי מאוד,‏ כי הבנתי שהיא מסבירה למה המצב בעולם כל כך גרוע.‏ באותו היום לא דיברנו הרבה על נושאים דתיים.‏ אבל אחר כך התחלתי לשוחח עם קארי על המקרא,‏ וכל מה שלמדתי נראה לי הגיוני.‏ אורח החיים העמוס שלי ונסיעותיי התכופות הקשו עלינו להיפגש בקביעות,‏ אבל קארי לא התייאש.‏ הוא היה עונה לי במכתבים על השאלות שהעליתי במהלך המפגשים שלנו.‏ קיבלתי תשובות הגיוניות מתוך המקרא לכל השאלות החשובות של החיים,‏ ולאט לאט התחלתי להבין מהו הנושא המרכזי של המקרא:‏ מלכות אלוהים תגשים את מטרת אלוהים.‏ התרשמתי עמוקות כאשר למדתי ששמו של אלוהים הוא יהוה ושהוא עשה כל כך הרבה עבורנו (‏תהלים פ״ג:‏18‏)‏.‏ מה שהרשים אותי יותר מכול הוא מתנת קורבן הכופר‏.‏ המתנה הזו היא הרבה מעבר לסידור טכני או חוקי – היא ביטוי לאהבת אלוהים (‏יוחנן ג׳:‏16‏)‏.‏ למדתי גם שפתוחה בפניי האפשרות להיות ידיד אלוהים ולחיות לנצח בגן עדן עלי אדמות (‏יעקב ד׳:‏8‏)‏.‏ התחלתי לשאול את עצמי:‏ ’‏איך אני יכול להביע את הערכתי?‏’‏

 ערכתי חשבון נפש.‏ למדתי מתוך המקרא שהאושר הגדול ביותר נובע מנתינה,‏ והתעורר בי הרצון לחלוק את אמונתי עם אחרים (‏מעשי השליחים כ׳:‏35‏)‏.‏ בתור ספורטאי מקצועי נעדרתי מהבית כ־200 ימים בשנה כדי להשתתף בטורנירים.‏ כל חיי המשפחה סבבו סביבי – האימונים שלי,‏ השגרה שלי,‏ הקריירה שלי.‏ הבנתי שאני חייב לערוך שינוי.‏

 ידעתי שרבים לא יבינו את החלטתי לפרוש מקריירת ספורט מבטיחה בשל סיבות דתיות.‏ אבל האפשרות להכיר את יהוה טוב יותר ולזכות בחיי נצח הייתה הרבה יותר יקרה בעיניי מכל פרס שיכולתי לזכות בו בטורניר טניס.‏ לכן ההחלטה הייתה קלה.‏ הייתי נחוש להתעלם ממה שאחרים יגידו כי זו הייתה ההחלטה האישית שלי.‏ אחד הפסוקים שהכי עזרו לי לעמוד בלחצים היה תהלים קי״ח:‏6‏:‏ ”‏יהוה לי [‏לצידי]‏;‏ לא אירא.‏ מה יעשה לי אדם?‏”‏

 באותו הזמן כמה ספונסרים הציעו לי חוזה רווחי שיאפשר לי לשחק טניס מקצועני שנים רבות ללא דאגות,‏ אבל כבר הייתי נחוש בדעתי.‏ לכן סירבתי להצעה ובסופו של דבר פרשתי מסבב ה־ATP.‏ המשכתי ללמוד את המקרא וב־2 ביולי 1994 נטבלתי כאחד מעדי־יהוה.‏

 במקרה שלי לא הייתי צריך לחוות טרגדיה אישית כדי להתחיל לחשוב על אלוהים.‏ גם לא חיפשתי את האמת.‏ חשבתי שחיי טובים ושיש לי כל מה שרציתי.‏ אבל באופן פתאומי,‏ כאילו האמת המקראית רק חיכתה שאמצא אותה,‏ גיליתי שיש משמעות עמוקה יותר לחיים.‏ בעקבות כך חיי השתפרו מעבר לכל דמיון.‏ משפחתנו חזקה ומאוחדת יותר מתמיד.‏ אני שמח מאוד ששלושת בניי הלכו בעקבותיי,‏ לא כספורטאי אלא כעובד אלוהים.‏

 אני עדיין אוהב לשחק טניס.‏ לאורך השנים התפרנסתי מעבודות הקשורות לטניס,‏ למשל כמאמן וכמנהל של מרכז טניס.‏ אבל חיי כבר לא ממוקדים בספורט.‏ בעבר הייתי מתאמן שעות רבות מדי שבוע כדי להיות שחקן טניס טוב יותר ולהפוך לאלוף.‏ כעת אני מקדיש את מרב זמני להוראת המקרא ואני נהנה לעזור לאחרים ללמוד וליישם את עקרונות המקרא ששינו את חיי.‏ האושר הגדול ביותר נובע ממתן עדיפות לקשר שלי עם יהוה אלוהים ולפעילות החינוכית שבמסגרתה אני חולק עם אחרים תקווה לעתיד מזהיר (‏טימותיאוס א׳.‏ ו׳:‏19‏)‏.‏