כיום רוב האנשים שאמונתם באלוהים כנה ועמוקה יכולים לבדוק אם עיקרי האמונה שלהם אכן מבוססים על המקרא.‏ אך לא כך היה הדבר בתחילת המאה ה־16.‏ מדוע?‏ מפני שלרוב האנשים בעת ההיא לא הייתה גישה למקרא בשפת אימם.‏ כתוצאה מכך,‏ רק מתי מעט מפוקדי הכנסייה יכלו להשוות בין מה שלימדה הכנסייה למה שכתוב במקרא.‏ ואנשי הכמורה לא היו לעזר,‏ בלשון המעטה.‏ ”‏הכנסייה בשווייץ הייתה מושחתת”‏,‏ נאמר בספר תולדות הכנסייה הנוצרית (‏History of the Christian Church)‏. ”הכמרים היו בורים,‏ לא־מוסריים והאמינו באמונות תפלות”‏.‏

 זו האווירה ששררה בתקופתו של אולריך צווינגלי כאשר החל את מסעו בחיפוש אחר האמת המקראית.‏ מה הוא גילה,‏ איך שיתף אחרים במה שלמד,‏ ומה נוכל ללמוד מחייו ומאמונותיו?‏

 בתחילת שנות ה־20 לחייו,‏ צווינגלי רצה להיות כומר קתולי.‏ כמו פרחי כמורה אחרים בתקופה ההיא,‏ גם הוא נדרש ללמוד פילוסופיה,‏ את מסורות הכנסייה ואת כתביהם של אבות הכנסייה — אך לא את כתבי־הקודש עצמם.‏

 כיצד החל צווינגלי לגלות את האמת המקראית?‏ במהלך לימודיו באוניברסיטת באזל בשווייץ הוא נכח בהרצאותיו של תומאס ויטנבאך,‏ אשר גינה את מערכת האִינְדוּלְגֶנְצְיות של הכנסייה.‏ a לדברי ביוגרף אחד,‏ צווינגלי ”‏למד [‏מוויטנבאך]‏ שהמשיח מת אחת ולתמיד לכפרת חטאינו”‏ (‏פטרוס א׳.‏ ג׳:‏18‏)‏.‏ משהבין שקורבן הכופר הוא הבסיס היחידי לסליחת חטאים,‏ דחה צווינגלי את הדוקטרינה לפיה מנהיגי הכנסייה יכולים להעניק מחילה תמורת תשלום כספי (‏מעשי השליחים ח׳:‏20‏)‏.‏ למרות זאת,‏ צווינגלי המשיך בלימודיו ובגיל 22 הפך לכומר קתולי.‏

 באותן שנים צווינגלי למד יוונית בכוחות עצמו במטרה לקרוא ולהבין את הברית החדשה בשפה המקורית שבה נכתבה.‏ הוא גם למד את כתביו של ארסמוס,‏ מהם הבין — ממש כשם שמלמד במקרא — שישוע הוא המתווך הבלעדי בין אלוהים לאדם (‏טימותיאוס א׳.‏ ב׳:‏5‏)‏.‏ בעקבות זאת,‏ צווינגלי התחיל להטיל ספק במה שלימדה הכנסייה הקתולית בנוגע לתפקידם של הקדושים כערוץ דרכו ניתן לפנות אל אלוהים.‏

 צווינגלי הגביר והעמיק את חיפושיו אחר האמת בשנות ה־30 לחייו.‏ במקביל,‏ הוא שימש בתקופה ההיא ככומר צבאי בסדרת מלחמות ברחבי אירופה על השליטה באיטליה.‏ בקרב מריניאנו,‏ בשנת 1515,‏ היה עד להריגתם של אלפי קתולים בידי קתולים אחרים.‏ לאחר מספר שנים צווינגלי העתיק ושינן חלק גדול מכתבי־הקודש היווניים.‏ בשנת 1519 הוא התגורר בציריך,‏ המרכז הפוליטי של שווייץ.‏ שם הגיע למסקנה שהכנסייה אמורה לדחות על הסף כל אמונה שאינה ניתנת להוכחה באמצעות המקרא.‏ כיצד יוכל לעזור לאחרים להגיע לאותה מסקנה?‏

 צווינגלי האמין שאנשים יפנו עורף לשקרים דתיים ברגע שישמעו את האמת מתוך המקרא.‏ למן הדרשה הראשונה שנשא לאחר שנבחר לשמש ככומר בגרוסמינסטר,‏ הכנסייה המרכזית של ציריך,‏ הוא הצהיר על תוכניתו האמיצה:‏ הוא לא יקריא יותר מתוך הספר ששימש בדרשות,‏ b אשר היה כתוב בלטינית ושממנו ציטטו הכמרים במשך מאות שנים.‏ במקום זאת,‏ הוא ילמד ישירות מן המקרא,‏ פרק אחר פרק,‏ מההתחלה עד הסוף.‏ ובמקום להסביר את הכתוב על־פי כתבי אבות הכנסייה,‏ הוא יניח לכתבי־הקודש להסביר את עצמם.‏ הוא למעשה השתמש בקטעים ברורים יותר במקרא כדי לשפוך אור על קטעים קשים ומורכבים יותר (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏16‏)‏.‏

 בדרשותיו,‏ הפנה צווינגלי את תשומת לב מאזיניו לערך המעשי של המקרא בחיי היומיום.‏ הוא לימד מהמקרא עקרונות הנוגעים למוסר וגם הטיף נגד מנהגים שונים,‏ כמו סגידה למרים אימו של ישוע‏,‏ פולחן קדושים ומכירת אינדולגנציות.‏ כמו כן,‏ הוא גינה את התנהגותם המופקרת של אנשי הכמורה.‏ כיצד הגיבו השומעים?‏ לאחר דרשתו הראשונה,‏ חלק אמרו:‏ ”‏מעולם לא שמענו הטפה כזו”‏.‏ בנוסף,‏ היסטוריון אחד כתב בנוגע למאזיניו הקתולים של צווינגלי:‏ ”‏מי שנטשו את הכנסייה מתוך תיעוב עמוק כלפי סכלותם ופריצותם המזעזעת של הכמרים,‏ כעת שבו אליה”‏.‏

 בשנת 1522 ניסתה כיתת הכמורה להשפיע על פוליטיקאים בציריך לאסור כל מנהג הנוגד את דוקטרינות הכנסייה.‏ בשל כך צווינגלי הואשם בכפירה.‏ הוא סרב להתפשר על עמדותיו והתפטר מתפקידו ככומר קתולי.‏

 אף שצווינגלי חדל להיות כומר,‏ הוא המשיך להטיף ולנסות לשכנע אחרים בדעותיו.‏ הוא התפרסם בזכות דרשותיו וזכה לאהדת ההמונים,‏ מה שהביא אותו להיות בעל השפעה בקרב הפוליטיקאים של ציריך.‏ השפעתו הפוליטית סייעה לו לקדם רפורמות דתיות בעיר.‏ לדוגמה,‏ ב־1523 הוא שכנע את הרשויות בציריך לאסור על אנשים ללמד אמונות ודוקטרינות שלא ניתן להוכיח באמצעות כתבי־הקודש.‏ שנה לאחר מכן,‏ ב־1524,‏ הוא הניע אותן להוציא אל מחוץ לחוק כל סוג של עבודת אלילים.‏ רשויות השלטון,‏ בתמיכת מטיפים מקומיים ובתמיכת העם,‏ יצאו למבצע נרחב שבו הרסו מזבחות,‏ צלמים,‏ פסלים ושרידי קדושים.‏ ”‏מלבד פשיטות הוויקינגים על בתי תפילה,‏ הכנסייה המערבית מעולם לא חזתה בהרס מכוון שכזה”‏,‏ מציין הספר Zwingli—God’s Armed Prophet. עד שנת 1525 הוא כבר הצליח לשכנע את הרשויות להסב מבנים שברשות הכנסייה לבתי חולים,‏ ולאפשר לנזירים ולנזירות להתחתן.‏ הוא גם הציע להחליף את המיסה בטקס פשוט המבוסס על המקרא (‏קורינתים א׳.‏ י״א:‏23–25‏)‏.‏ לדברי ההיסטוריונים,‏ מאמציו של צווינגלי קרבו בין הפוליטיקאים לאנשי הדת בציריך,‏ והניחו את היסוד לרפורמציה ולדת הפרוטסטנטית החדשה.‏

 ההישג המשמעותי ביותר בחייו של צווינגלי היה תרגום המקרא.‏ במהלך שנות ה־20 של המאה ה־16 אסף סביבו חוקרים נוספים,‏ ויחד תרגמו הם את המקרא ישירות מהעברית ומהיוונית,‏ כשהם נעזרים בתרגום השבעים ובוולגטה הלטינית.‏ שיטת העבודה שלהם הייתה פשוטה:‏ הם קראו כל פסוק ופסוק בשפת המקור וכן מתרגומים מהימנים נוספים,‏ דנו במשמעות הפסוק ואז העלו את מסקנותיהם על הכתב.‏ מאמציהם להבין את דבר־אלוהים ולתרגמו הולידו לבסוף,‏ בשנת 1531,‏ את מקרא ציריך (‏Zürcher Bibel)‏ בכרך אחד.‏

 ייתכן שצווינגלי פעל מתוך מניעים כנים,‏ אך יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מהעובדה שהיה אדם אגרסיבי וחסר סובלנות.‏ למשל,‏ ב־1525,‏ הוא השתתף במשפט נגד האנאבפטיסטים,‏ אשר חלקו על אמונתו שצריך להטביל תינוקות.‏ כשהוחלט בסופו להטיל גזר דין מוות על כל מי שיצא נגד הטבלת תינוקות,‏ הוא לא הביע שום מחאה.‏ בנוסף,‏ הוא דרבן מנהיגים פוליטיים להשתמש בכוח צבאי לאכיפת רפורמות.‏ למרות הכול,‏ עדיין היו כמה אזורים בשווייץ בעלי אחיזה קתולית חזקה שהתנגדו לרפורמות הללו,‏ מה שהוביל למלחמת אזרחים.‏ צווינגלי הצטרף למלחמה יחד עם חיילים מציריך,‏ ונהרג בשדה הקרב בגיל 47.‏

 לאולריך צווינגלי בהחלט יש מקום ראוי בתולדות ההיסטוריה,‏ אם כי הוא נבלע בצילם של הרפורמאטורים הפרוטסטנטים הידועים יותר,‏ מרטין לותר וז׳אן קלווין.‏ התנתקותו מהכנסייה הרומית־קתולית הייתה רדיקלית יותר מזו של לותר,‏ והוא זה שסלל את הדרך לרפורמה של קלווין.‏ בזכות כך נחשב צווינגלי לצלע השלישית ברפורמציה.‏

 צווינגלי הותיר אחריו מורשת שנויה במחלוקת.‏ כדי להפיץ את דעותיו,‏ הוא נהיה מעורב עמוקות בפוליטיקה ובמלחמות.‏ בעשותו כן,‏ לא פעל בהתאם לדוגמתו של ישוע המשיח,‏ שסרב להתערב בפוליטיקה ולימד את תלמידיו לאהוב את אויביהם,‏ ולא להרוג אותם (‏מתי ה׳:‏43,‏ 44;‏ יוחנן ו׳:‏14,‏ 15‏)‏.‏

 עם זאת,‏ אולריך צווינגלי ייזכר כתלמיד שקדן של המקרא שהיה נחוש לשתף את הזולת במה שלמד.‏ הוא גילה אמיתות מקראיות רבות ועזר לאחרים לעשות את אותו הדבר.‏