התרגום של בדל — צעד קטן להבנה מעמיקה יותר של המקרא
בשנת 1627 הגיע לאירלנד כומר אנגלי ששמו ויליאם בֶּדֶל. שרר במדינה מצב יוצא דופן. אירלנד, ארץ שמרבית תושביה קתולים, נשלטה על־ידי בריטניה הפרוטסטנטית. הרפורמאטורים הפרוטסטנטים כבר תרגמו את המקרא לשפות שונות המדוברות ברחבי אירופה. אך נראה היה שאיש אינו מעוניין לתרגמו לאירית.
בדל האמין בכל מאודו ”שאין לקפח [את האירים] רק מפני שהם אינם יודעים אנגלית”. לכן הוא החל לתרגם את המקרא לאירית. אולם הוא נתקל בהתנגדות חריפה, בייחוד מצד גורמים פרוטסטנטיים. מדוע התנגדו לו?
התנגדות לשימוש בשפה האירית
בדל נטל על עצמו את המשימה ללמוד אירית. לאחר שהפך לראש מכללת טריניטי קולג’ בדבלין, הוא עודד את תלמידיו להשתמש באירית, והוא המשיך לעשות כן גם לאחר שנתמנה לבישוף קילמור. לאמיתו של דבר, המטרה שלשמה ייסדה מלכת אנגליה אליזבת הראשונה את טריניטי קולג’ היא להסמיך כמרים שיעזרו לנתיניה ללמוד את המסר המקראי בשפת אמם. בדל ניסה לממש מטרה זו.
הרוב המכריע של מי שהשתייכו למחוז הבישוף של קילמור היו דוברי אירית. לכן בדל עמד על כך שיכהנו באזור כמרים דוברי אירית. הוא ביסס את דרישתו על דבריו של השליח פאולוס בקורינתים א’. י”ד:19: ”בקהילה אני מעדיף לומר חמש מילים באמצעות שכלי כדי ללמד אחרים מאשר לומר עשרת אלפים מילים בלשון אחרת”, כלומר בשפה שאנשים מתקשים להבין.
אולם גורמים סמכותיים בעלי השפעה עשו כל מאמץ לעצור בעדו. לדברי מספר היסטוריונים, היו שטענו שהשימוש בשפה האירית ”מסוכן למדינה”, ואחרים אמרו שהדבר ”מנוגד לאינטרסים של הממשלה”. היו שסברו שעדיף להותיר את העם האירי בבורותו למען תועלתה של אנגליה. למעשה, נחקקו חוקים שדרשו מן האירים לנטוש את שפתם ואת מנהגיהם כדי ללמוד אנגלית ולאמץ את הגינונים והמנהגים של האנגלים.
פרויקט המקרא של בדל
המדיניות הדכאנית הזו לא הרתיעה את בדל. בשנות ה־30 המוקדמות של המאה ה־17 הוא החל לתרגם לאירית תרגום מקרא לאנגלית שראה אור בתקופתו (מהדורת 1611 של תרגום המלך ג’יימס). הוא רצה להפיק תרגום שיהיה מובן לאנשים רבים ככל האפשר. הוא היה משוכנע שפשוטי העם לא יוכלו למצוא בכתבי־הקודש את הדרך לחיי עולם כל עוד המקרא נותר עבורם ספר סתום (יוחנן י”ז:3).
בדל לא היה הראשון שדגל בתפיסה זו. כ־30 שנה קודם לכן ציין בישוף אחר ששמו ויליאם דניאל עד כמה קשה להבין מה מלמד המקרא כשהוא ”עטוף במעטה של שפה לא־ידועה”. דניאל תרגם לאירית את כתבי־הקודש היווניים (הברית החדשה). בהמשך נרתם בדל לתרגום התנ”ך. המקרא של בדל מכיל את תרגומו שלו ואת תרגומו של ויליאם דניאל. במשך 300 השנים הבאות היה המקרא של בדל — המקרא השלם הראשון באירית — התרגום היחיד לאירית.
בדל, שהיה בקי מאוד בשפה העברית, גייס את עזרתם של שני דוברי אירית מלידה לתרגום המקרא מאנגלית לאירית. עם התקדמות מלאכת התרגום שלהם בדק בדל כל פסוק בקפדנות וערך תיקונים יחד עם עוזר מהימן אחד או שניים. בעבודתם הם גם נעזרו בתרגום האיטלקי של התיאולוג השוויצרי ג’ובאני דיוֹדַטי, וכן בתרגום השבעים ליוונית ובכתב יד עתיק ונדיר בעברית.
בדומה למתרגמי תרגום המלך ג’יימס (שבדל הכיר רבים מהם באופן אישי), גם הצוות של בדל כלל את שם אלוהים במספר מקומות בתרגום. לדוגמה, הם רשמו את שם אלוהים יהוה (Iehovah) בשמות ו’:3. תרגומו המקורי של בדל מצוי בספריית מארש בדבלין, אירלנד (ראה התיבה ”בדל זוכה להכרה והערכה”).
הוצאת התרגום לאור
בדל השלים את הפרויקט שלו בסביבות 1640. אולם לא התאפשר לו לפרסם אותו מייד. מדוע? אחת הסיבות לכך הייתה שהוא עדיין ספג התנגדות חריפה. מתנגדיו השמיצו את מתרגמו הראשי של בדל בתקווה שהדבר יפגום באמינותה של מלאכתו, וברוע לבם אף הביאו למעצרו ולכליאתו. ואם לא די בכך, בדל מצא עצמו בלב מרד חריף באנגלים, מרד עקוב מדם שפרץ ב־1641. למשך תקופה מסוימת הגנו האירים המקומיים על בדל חרף מוצאו האנגלי מאחר שידעו שטובתם חשובה לו. אולם בסופו של דבר השליכו אותו החיילים המורדים למאסר בתנאים קשים ביותר. אין ספק שהדבר החיש את מותו, והוא נפטר ב־1642. הוא מעולם לא זכה לראות את תרגומו יוצא לאור.
עמוד השער של התרגום המקורי של בדל, 1640 בערך, והתרגום שיצא לאור ב־1685
עבודתו של בדל כמעט הושמדה כאשר נבזז ביתו ונהרס. למרבה השמחה, אחד מידידיו הקרובים הצליח לחלץ את כל מסמכיו המתורגמים. לימים הצליח להשיג אותם נרסיסוס מארש, שבהמשך הפך לארכיבישוף של ארמאג ולארכיבישוף הראשי של כנסיית אירלנד. הוא קיבל תמיכה כספית מהמדען רוברט בויל ואזר את האומץ להוציא לאור את המקרא של בדל בשנת 1685.
צעד קטן אך משמעותי
המקרא של בדל לא זכה להכרה בינלאומית. אולם הוצאתו לאור הייתה צעד קטן אך משמעותי להבנה מעמיקה יותר של המקרא, בייחוד עבור דוברי האירית — לא רק באירלנד, אלא גם בסקוטלנד ובמקומות רבים אחרים. תודות לכך הם יכלו לקרוא את דבר־אלוהים בשפת אמם ולספק את צורכיהם הרוחניים (מתי ה’:3, 6).
”כשקראנו את המקרא של בדל, שמענו את דברי המקרא בשפת אמנו. זה מה שסלל עבורי ועבור בני משפחתי את הדרך ללמוד את האמיתות הנפלאות המצויות בכתבי־הקודש”
גם כיום המקרא של בדל מסייע לאוהבי האמת למלא את צורכיהם הרוחניים בשפת אמם. דובר אירית שלמד לפני מספר שנים את האמת המקראית, מספר: ”כשקראנו את המקרא של בדל, שמענו את דברי המקרא בשפת אמנו. זה מה שסלל עבורי ועבור בני משפחתי את הדרך ללמוד את האמיתות הנפלאות המצויות בכתבי־הקודש”.
אולי יעניין אותך גם
המצפה
שלושה שוחרי אמת בני המאה ה־16 — מה הם גילו?
קפיטו, סלריוס וקמפנוס החזיקו בהשקפות שעמדו בניגוד לתורת הכנסייה הקתולית ולתורת הרפורמציה.
