לפני מספר שנים רואלד ואלסבט,‏ בני זוג שהיו אז בשנות ה־40 המאוחרות לחייהם,‏ התגוררו בברגן,‏ העיר השנייה בגודלה בנורבגיה,‏ וניהלו שם חיים נוחים.‏ יחד עם בתם איסבל ובנם פביאן הם השתתפו במסירות בפעילויות הקהילה.‏ רואלד שירת כזקן־קהילה,‏ אלסבט כחלוצה ואיסבל ופביאן עשו חיל במלאכת הבשורה.‏

אולם בספטמבר 2009 החליטה המשפחה לעשות משהו שונה — לבשר למשך שבוע באזור מרוחק.‏ לכן רואלד ואלסבט נסעו יחד עם פביאן,‏ שהיה אז בן 18,‏ לנורדקין — חצי אי הממוקם מעל החוג הארקטי במחוז פינמרק.‏ הם בישרו בכפר קולפיורד לצד אחים ואחיות אחרים שהגיעו גם הם לאזור המרוחק כדי לבשר שם.‏ ”‏בתחילת השבוע”‏,‏ מספר רואלד,‏ ”‏הייתי מרוצה מכך שהצלחתי לארגן את ענייניי כדי שאוכל להשתתף בפעילות מיוחדת זו למשך שבוע שלם”‏.‏ אך מאוחר יותר במהלך אותו שבוע אירע דבר שהטריד את רואלד.‏ מה קרה?‏

‏”‏לפתע פתאום”‏,‏ מספר רואלד,‏ ”‏שאל אותנו מריו,‏ חלוץ המשרת בפינמרק,‏ אם נהיה מוכנים לעבור לעיר לקסלב על מנת לעזור שם לקהילה המונה 23 מבשרים”‏.‏ רואלד הופתע מאוד משאלה בלתי צפויה זו.‏ הוא מסביר:‏ ”‏אלסבט ואני חשבנו בעבר על האפשרות לשרת היכן שיש צורך רב יותר,‏ אבל תכננו לעשות כן בשלב מאוחר יותר כשהילדים יעזבו את הבית”‏.‏ למרות זאת,‏ בימים הספורים שבהם בישר רואלד באזור המרוחק הזה,‏ הוא כבר יכול היה לראות שהאנשים שם היו מוכנים ללמוד על יהוה.‏ הם היו זקוקים לעזרה עכשיו — ולא אחר כך.‏ ”‏השאלה הטרידה את מצפוני ואף הדירה שינה מעיניי במשך כמה לילות”‏,‏ הוא מספר.‏ בהמשך הסיע מריו את רואלד ואת משפחתו ללקסלב,‏ מרחק של כ־240 קילומטר דרומית לקולפיורד.‏ מריו רצה שהמבקרים יראו במו עיניהם את הקהילה הקטנה שם.‏

אנדריאס,‏ אחד משני זקני־הקהילה המקומיים בלקסלב,‏ הראה למבקרים את האזור ואת אולם המלכות.‏ חברי הקהילה קיבלו אותם בחמימות ואמרו לרואלד ולאלסבט שהם ישמחו מאוד אם משפחתם תוכל לעבור לשם כדי לעזור להם בפעילות למען המלכות.‏ אנדריאס אמר בחיוך שהוא כבר קבע עבור רואלד ופביאן ראיון עבודה.‏ מה יחליטו המבקרים לעשות?‏

תגובתו הראשונית של פביאן הייתה:‏ ”‏אין לי כל רצון לעבור לכאן”‏.‏ הוא לא שש לעזוב את החברים הקרובים שעימם גדל בקהילה ולעבור לגור בעיירה קטנה.‏ בנוסף,‏ הוא עדיין לא סיים את לימודי החשמלאות שלו.‏ אבל כשאיסבל (‏אז בת 21)‏ נשאלה מה היא חושבת על האפשרות לעבור,‏ היא אמרה בהתלהבות:‏ ”‏זה בדיוק מה שתמיד רציתי לעשות!‏”‏ עם זאת,‏ איסבל מספרת:‏ ”‏כשחשבתי על זה לעומק,‏ תהיתי:‏ ’‏האם זה באמת רעיון טוב?‏ האם אתגעגע לחבריי?‏ האם כדאי שאשאר בקהילתי,‏ שם יש לי חיים נוחים ונטולי הפתעות?‏’‏”‏ ומה לגבי אלסבט?‏ כיצד היא הגיבה להזמנה?‏ ”‏הרגשתי שיהוה נתן למשפחתנו משימה”‏,‏ היא אומרת,‏ ”‏אבל גם חשבתי על ביתנו ששופץ לאחרונה ועל כל חפצי הבית שרכשנו במהלך 25 השנים האחרונות”‏.‏

בתום השבוע המיוחד חזרו רואלד ומשפחתו לברגן,‏ אך הם לא יכלו להפסיק לחשוב על אחיהם ואחיותיהם המשיחיים בלקסלב,‏ מרחק של כ־100,‏2 קילומטר משם.‏ ”‏התפללתי הרבה ליהוה”‏,‏ אומרת אלסבט,‏ ”‏ושמרתי על קשר עם החברים שפגשנו.‏ שלחנו זה לזה תמונות ושיתפנו זה את זה בחוויות”‏.‏ רואלד אומר:‏ ”‏הייתי זקוק לזמן כדי להפנים את הרעיון של המעבר.‏ בנוסף,‏ הייתי צריך לשקול אם היה זה צעד מעשי.‏ ממה נתפרנס?‏ התפללתי הרבה ליהוה ודיברתי עם בני משפחתי ועם אחים מנוסים”‏.‏ פביאן נזכר:‏ ”‏ככל שחשבתי על זה יותר,‏ הבנתי שאין לי ממש סיבה טובה לסרב.‏ התפללתי לעיתים קרובות ליהוה,‏ ולאט לאט גבר בי הרצון לעבור”‏.‏ ומה לגבי איסבל?‏ כדי להתכונן למעבר האפשרי,‏ היא החלה לשרת כחלוצה בעיר מגוריה.‏ לאחר שישה חודשים שבהם שירתה כחלוצה ושבמהלכם הקדישה זמן רב ללימוד אישי של המקרא,‏ היא הרגישה שהיא מוכנה למעבר הגדול.‏

רצונם של בני המשפחה לשרת היכן שיש צורך רב יותר במבשרים הלך וגבר,‏ והם החלו לנקוט צעדים להגשמת מטרתם.‏ אף שלרואלד הייתה עבודה מכניסה שממנה מאוד נהנה,‏ הוא ביקש חופשה ללא תשלום למשך תקופה של שנה.‏ אולם מעסיקו ביקש ממנו להמשיך לעבוד בעבודתו אך במשרה חלקית — שבועיים עבודה ושישה שבועות פנויים.‏ ”‏הכנסתי פחתה באופן משמעותי,‏ אבל הסתדרנו”‏,‏ אומר רואלד.‏

אלסבט מציינת:‏ ”‏בעלי ביקש ממני לנסות למצוא בית בלקסלב ולהשכיר את ביתנו בברגן.‏ נדרשו זמן ומאמצים רבים,‏ אך הצלחנו לעשות זאת.‏ לאחר זמן מה מצאו הילדים עבודה במשרה חלקית”‏,‏ היא מוסיפה,‏ ”‏והם עוזרים לנו לכסות את הוצאות המזון והתחבורה”‏.‏

איסבל אומרת:‏ ”‏כיוון שהעיירה שאליה עברנו קטנה,‏ הקושי הגדול ביותר עבורי היה למצוא עבודה שתעזור לי להתפרנס בתור חלוצה.‏ לפעמים נראה היה  שזו משימה בלתי אפשרית”‏.‏ עם זאת,‏ היא הסכימה לעבוד בכל משרה חלקית שמצאה — תשע משרות במהלך השנה הראשונה — וכך עלה בידה לכסות את הוצאותיה.‏ מה באשר לפביאן?‏ ”‏כדי להשלים את לימודיי בתור חשמלאי,‏ הייתי צריך קודם לעבוד כמתמחה,‏ ועשיתי זאת בלקסלב.‏ מאוחר יותר עברתי את המבחן ומצאתי עבודה במשרה חלקית בתור חשמלאי”‏.‏

מרליאס ואשתו קסיה,‏ רצו גם הם לשרת היכן שיש צורך רב יותר במבשרים.‏ מרליאס בן ה־29 אומר:‏ ”‏בכינוסים שמעתי נאומים וראיונות בנושא החלוציות שגרמו לי לשקול את האפשרות להרחיב את שירותי”‏.‏ אך לקסיה,‏ כיום בת 26,‏ היה קשה להתגבר על הרעיון לעזוב את משפחתה.‏ ”‏המחשבה שאצטרך לגור הרחק מהאנשים שאני אוהבת הפחידה אותי”‏,‏ היא אומרת.‏ יתר על כן,‏ מרליאס עבד במשרה מלאה כדי לשלם את המשכנתא על ביתם.‏ הוא מספר:‏ ”‏בעזרת יהוה ובזכות התפילות הרבות שבהן ביקשנו ממנו שיעזור לנו לערוך שינויים,‏ הפך המעבר לאפשרי”‏.‏ בשלב הראשון הם הקדישו זמן רב יותר ללימוד אישי של המקרא.‏ בהמשך מכרו בני הזוג את ביתם.‏ הם התפטרו מעבודתם ובאוגוסט 2011 עברו לעיר אלטה שבצפון נורבגיה.‏ על מנת להתפרנס שם בתור חלוצים,‏ מרליאס עבד כרואה חשבון וקסיה עבדה בחנות.‏

קנוט וליסבט,‏ זוג באמצע שנות ה־30 לחייהם,‏ התרגשו כשקראו בספר השנה את סיפוריהם של מי שמשרתים היכן שיש צורך רב יותר במבשרי מלכות.‏ ”‏חוויות אלו גרמו לנו לחשוב על האפשרות לשרת בארץ זרה”‏,‏ אומרת ליסבט,‏ ”‏אבל היססתי כי לא חשבתי שזה משהו שאדם רגיל כמוני יכול לבצע”‏.‏ למרות זאת,‏ הם נקטו צעדים על מנת להגשים את מטרתם.‏ קנוט אומר:‏ ”‏מכרנו את דירתנו,‏ וכדי לחסוך כסף עברנו לגור עם אמי.‏ מאוחר יותר כדי לטעום מהשירות בשטח של דוברי שפה זרה,‏ עברנו למשך שנה לקהילה דוברת אנגלית בברגן,‏ ושם התגוררנו אצל אימא של ליסבט”‏.‏ תוך זמן קצר הרגישו קנוט וליסבט שהם מוכנים למעבר;‏ ובהחלט היה זה שינוי רציני — מעבר לאוגנדה.‏ מדי שנה הם חוזרים לנורבגיה למשך חודשיים כדי לעבוד שם.‏ הודות לכך,‏ בשאר חודשי השנה יש להם מספיק כסף כדי לחיות באוגנדה ולבשר שם במלוא זמנם.‏

מה קרה בהמשך למתנדבים אלו?‏ רואלד אומר:‏ ”‏באזור מרוחק זה יש לנו הרבה יותר זמן לבלות יחד כמשפחה לעומת מה שהיה לנו בברגן.‏ אנחנו קרובים יותר זה לזה.‏ כמו כן,‏ זו ברכה לראות את ההתקדמות הרוחנית של ילדינו”‏.‏ הוא מוסיף:‏ ”‏כעת יש לנו גישה מאוזנת יותר כלפי דברים חומריים.‏ הם כבר לא כל כך חשובים בעינינו”‏.‏

 אלסבט החליטה ללמוד שפה אחרת.‏ מדוע?‏ השטח של קהילת לקסלב כולל את הכפר קרסיוק,‏ השוכן בלב לבו של האזור שבו מתגוררים בני הסאמי — ילידי המחוזות הצפוניים בנורבגיה,‏ שבדיה,‏ פינלנד ורוסיה.‏ כדי לבשר לאותם ילידים,‏ נרשמה אלסבט לקורס בשפת הסאמי.‏ עכשיו היא מסוגלת לנהל שיחה פשוטה בשפה זו.‏ האם היא נהנית לבשר בשטח החדש שלה?‏ היא מספרת כשהיא קורנת מאושר:‏ ”‏אני מנהלת שש תוכניות לשיעורי מקרא.‏ לא הייתי רוצה להיות בשום מקום אחר!‏”‏

פביאן הוא כיום חלוץ ומשרת עוזר.‏ הוא מספר שבקהילתם החדשה הוא ואחותו עזרו לשלושה נערים ונערות שהיו זקוקים לעידוד להיות מעורבים יותר בפעילויות הקהילה.‏ כיום כל שלושת הצעירים פעילים בשירות.‏ למעשה,‏ שניים מהם טבולים,‏ והם שירתו כחלוצים עוזרים במרס 2012.‏ נערה אחת שנחלשה מבחינה רוחנית הודתה לפביאן ולאיסבל על כך שעזרו לה ”‏לחזור לעצמה”‏.‏ פביאן אומר:‏ ”‏ממש התרגשתי כשהיא אמרה את זה.‏ זה כל כך משמח לעזור למישהו!‏”‏ איסבל מציינת:‏ ”‏בשירותי כאן באמת התאפשר לי ’‏לטעום ולראות כי טוב יהוה’‏”‏ (‏תהל׳ ל״ד:‏9‏)‏.‏ היא מוסיפה:‏ ”‏ואם לא די בכך,‏ אני ממש נהנית לשרת כאן!‏”‏

אומנם חייהם של מרליאס וקסיה פשוטים יותר כיום,‏ אך חייהם גם מלאים יותר.‏ בקהילת אלטה שאליה עברו יש כיום 41 מבשרים.‏ מרליאס מספר:‏ ”‏במבט לאחור זה כל כך מעודד לראות עד כמה השתנו חיינו.‏ אנו מודים ליהוה על כך שאנו יכולים לשרת אותו כאן כחלוצים.‏ שום דבר אינו מעניק סיפוק רב יותר”‏.‏ קסיה מוסיפה:‏ ”‏למדתי לבטוח בצורה מלאה יותר ביהוה,‏ והוא תמיד דאג לנו.‏ בנוסף,‏ גיליתי שהעובדה שאני גרה רחוק מקרובי משפחתי עוזרת לי להעריך עוד יותר את הזמן שאנו יכולים לבלות ביחד.‏ לעולם לא הצטערתי על החלטתנו”‏.‏

וכיצד מסתדרים קנוט וליסבט באוגנדה?‏ קנוט מספר:‏ ”‏לקח לנו זמן להתרגל לסביבה ולתרבות.‏ מצד אחד לא תמיד יש אספקה של מים וחשמל ומדי פעם יש לנו בעיות בקיבה,‏ אך מצד שני אנו יכולים לנהל כמה תוכניות לשיעורי מקרא שאנו רק רוצים!‏”‏ ליסבט אומרת:‏ ”‏במרחק של חצי שעה מהמקום שבו אנו מתגוררים ישנם שטחים שמעולם לא בישרו בהם את הבשורה הטובה.‏ אבל כשאנו מגיעים לשם,‏ אנו פוגשים אנשים שקוראים במקרא,‏ והם מפצירים בנו שנלמד אותם את המקרא.‏ אין דבר יותר משמח מאשר ללמד אנשים ענווים אלה את המסר המקראי”‏.‏

עד כמה ודאי שמֵח מנהיגנו,‏ המשיח ישוע,‏ כאשר הוא מביט מן השמיים ורואה כיצד פעילות הבישור שבה החל מתבצעת ביותר ויותר אזורים בעולם!‏ ועד כמה שמחים כל משרתי אלוהים לגלות רוח התנדבותית ולמלא את הוראתו של ישוע ’‏לעשות תלמידים מקרב כל העמים’‏ (‏מתי כ״ח:‏19,‏ 20‏)‏.‏