רוביה‏,‏ אחות בת 30,‏ נסעה לפני מספר שנים לבקר את סנדרה‏,‏ חלוצה ששירתה בקהילה קטנה בדרום ברזיל.‏ במהלך הביקור אירע משהו שהרשים את רוביה עמוקות,‏ ואף שינה את חייה.‏ מה זה היה?‏ הבה נראה מה רוביה מספרת.‏

‏”‏ביקרתי עם סנדרה אישה שאותה היא לימדה את המקרא.‏ במהלך השיעור אמרה האישה כדרך אגב:‏ ’‏סנדרה,‏ שלוש בנות מהעבודה שלי רוצות ללמוד את המקרא,‏ אבל אמרתי להן שהן יצטרכו לחכות לתורן.‏ אני יודעת שהשנה את עמוסה לגמרי’‏.‏ לא האמנתי למשמע אוזניי.‏ הייתה רשימת המתנה של אנשים שרצו להכיר את יהוה!‏ בקהילה שלי התקשיתי  למצוא אפילו אדם אחד שמעוניין ללמוד את המקרא.‏ באותו הרגע,‏ בבית של תלמידת המקרא,‏ חשתי רצון עז לעזור לאנשים בעיירה הקטנה שבה התגוררה.‏ זמן קצר לאחר מכן עזבתי את העיר הגדולה ועברתי לעיירה שבה שירתה סנדרה כחלוצה”‏.‏

מה אירע בהמשך?‏ רוביה מספרת:‏ ”‏חודשיים לאחר שעברתי לשם כבר ניהלתי 15 תוכניות לשיעורי מקרא,‏ ותאמינו או לא תוך זמן קצר,‏ בדומה לסנדרה,‏ גם לי הייתה רשימת המתנה!‏”‏

דייגו‏,‏ אח בשנות ה־20 המוקדמות לחייו,‏ ביקר בעבר כמה חלוצים המשרתים בפרודנטופוליס,‏ עיירה קטנה בדרום ברזיל.‏ הביקור הותיר בו רושם עז והניע אותו לבחון מחדש את שירותו.‏ הוא מסביר:‏ ”‏לא השקעתי מאמצים רבים בקהילה והקדשתי רק כמה שעות בודדות לשירות מדי חודש.‏ אבל כשביקרתי את החלוצים הללו והקשבתי לחוויות שסיפרו,‏ לא יכולתי שלא לשים לב להבדל בין השמחה שהייתה להם לבין השאננות שגיליתי כלפי השירות.‏ כשראיתי עד כמה הם מאושרים ונלהבים,‏ רציתי שגם לי יהיו חיים מלאי משמעות”‏.‏ לאחר אותו ביקור החל דייגו לשרת כחלוץ.‏

צעיר,‏ האם גם אתה משתתף בפעילות הבישור ונוכח באסיפות המשיחיות,‏ אך מרגיש ששירותך נעשה מעט שגרתי ומשעמם?‏ אם כן,‏ האם תוכל לערוך בחייך שינויים שיאפשרו לך לטעום את השמחה הנובעת משירות היכן שיש צורך רב יותר במבשרי מלכות?‏ מטבע הדברים,‏ אולי מרתיעה אותך המחשבה לוותר על חייך הנוחים.‏ אך זה בדיוק מה שצעירים רבים בחרו לעשות.‏ היה להם האומץ לשנות את מטרותיהם ורצונותיהם כדי לשרת את יהוה במידה רבה יותר.‏ דוגמה נוספת לכך היא ברונו.‏

לפני כמה שנים למד ברונו‏,‏ כיום בן 28,‏ בבית־ספר מפורסם למוזיקה ושאיפתו הייתה להיות יום אחד מנצח בתזמורת.‏ הוא הצטיין בלימודיו,‏ ולכן הוזמן כמה פעמים  לנצח על תזמורת סימפונית.‏ הייתה צפויה לו קריירה מזהירה.‏ ”‏בכל זאת”‏,‏ מספר ברונו,‏ ”‏הרגשתי שחסר לי משהו בחיים.‏ עוד קודם לכן הקדשתי את חיי ליהוה,‏ אבל ידעתי שאני לא נותן לו את כל כולי,‏ וזה הפריע לי.‏ שיתפתי את יהוה ברגשותיי וגם דיברתי עם אחים מנוסים בקהילה.‏ לאחר ששקלתי את הנושא בכובד ראש החלטתי לתת עדיפות לשירות על פני המוזיקה.‏ עזבתי את בית־הספר למוזיקה והחלטתי להיענות לאתגר לשרת היכן שקיים צורך ממשי במבשרי מלכות”‏.‏ האם הייתה זו החלטה טובה?‏

ברונו עבר לעיירה גואפיארה (‏המונה כ־000,‏7 תושבים)‏,‏ מרחק של 260 קילומטר בערך מהעיר סאו פאולו.‏ השינוי היה משמעותי.‏ הוא מספר:‏ ”‏עברתי לבית קטן,‏ שבו לא היו מקרר,‏ טלוויזיה וחיבור לאינטרנט.‏ מצד שני,‏ הבית כלל דברים שלא היו לי מעולם — גינת ירק ופרדס”‏.‏ ברונו שירת שם בקהילה קטנה ופעם בשבוע ארז לעצמו תיק עם אוכל,‏ מים וספרות ורכב על אופנוע לבשר באזורים כפריים.‏ רבים באזורים הללו לא שמעו מעולם את הבשורה הטובה.‏ ”‏ניהלתי 18 תוכניות לשיעורי מקרא!‏”‏,‏ הוא מספר.‏ ”‏התמלאתי שמחה רבה כשראיתי את התלמידים האלה עורכים שינויים בחייהם”‏.‏ הוא מוסיף:‏ ”‏בשלב הזה הבנתי שמצאתי את מה שהיה חסר לי בחיים — תחושת סיפוק עמוקה הנובעת מהצבת ענייני המלכות במקום הראשון.‏ לא הייתי יכול להשיג זאת אם הייתי רודף אחר מטרות חומריות”‏.‏ כיצד הצליח ברונו לפרנס את עצמו בגואפיארה?‏ הוא מספר כשחיוך נסוך על פניו:‏ ”‏לימדתי גיטרה”‏.‏ הוא המשיך להיות מאסטרו,‏ אבל בתחום אחר.‏

מצבה של מריאנה‏,‏ כעת בשנות ה־20 המאוחרות לחייה,‏ היה דומה לזה של ברונו.‏ היא עבדה כעורכת דין,‏ אך חרף עבודתה המכניסה לא חשה סיפוק אמיתי בחייה.‏ היא אומרת:‏ ”‏הרגשתי כאילו אני רודפת אחרי הרוח”‏ (‏קהלת א׳:‏17)‏.‏ מספר אחים ואחיות עודדו אותה לשקול לשרת כחלוצה.‏ מריאנה שקלה את העניין,‏ ולאחר מכן היא וחברותיה ביאנקה‏,‏ קרולין וג׳וליאנה  החליטו לתמוך בקהילה בבארה דו בוגרס,‏ עיירה נידחת ליד בוליביה,‏ אלפי קילומטרים הרחק מביתן.‏ ומה קרה אחרי כן?‏

מריאנה מספרת:‏ ”‏תכננתי להישאר שם שלושה חודשים.‏ אבל בתום תקופה זו ניהלתי 15 תוכניות לשיעורי מקרא!‏ תלמידים אלה היו זקוקים מן הסתם לעוד עזרה רבה כדי להתקדם מבחינה רוחנית.‏ פשוט לא הצלחתי לאזור את האומץ לומר להם שאני עוזבת.‏ הייתי חייבת להישאר”‏.‏ וכך עשו כל ארבע האחיות.‏ האם הקריירה החדשה של מריאנה העניקה משמעות רבה יותר לחייה?‏ היא אומרת:‏ ”‏עצם המחשבה שיהוה משתמש בי כדי לעזור לאנשים לשנות את חייהם לטובה ממלאת אותי תחושה נפלאה.‏ זו ברכה עבורי לדעת שכעת אני מנצלת את זמני ואת כוחי למען מטרה מועילה באמת”‏.‏ קרולין מסכמת את מה שמרגישות ארבע האחיות:‏ ”‏כשאני הולכת לישון בלילה יש לי תחושת סיפוק עמוקה כיוון שנתתי את כל כולי לקידום ענייני המלכות.‏ חיי ממוקדים במתן עזרה לתלמידי המקרא שלי.‏ זה נפלא לראות את ההתקדמות שלהם.‏ נוכחתי לראות עד כמה נכונות המילים:‏ ’‏טעמו וראו כי טוב יהוה’‏”‏ (‏תהל׳ ל״ד:‏9)‏.‏

עד כמה שמח יהוה לראות מספר הולך וגדל של אחים ואחיות צעירים ברחבי העולם כולו אשר מגלים רוח התנדבותית ומבשרים את הבשורה הטובה על מלכותו באזורים מרוחקים (‏תהל׳ ק״י:‏3;‏ מש׳ כ״ז:‏11)‏.‏ כל המתנדבים האלו זוכים לשפע ברכות מיהוה (‏מש׳ י׳:‏22)‏.‏