עבור לתוכן

מה הכוונה ’‏לאהוב את האויבים’‏?‏

מה הכוונה ’‏לאהוב את האויבים’‏?‏

תשובת המקרא

 בדרשת ההר המפורסמת אמר ישוע:‏ ”‏התמידו לאהוב את אויביכם”‏ (‏מתי ה׳:‏44;‏ לוקס ו׳:‏27,‏ 35‏)‏.‏ במילים אחרות,‏ עלינו לנהוג באהבה כלפי מי ששונאים אותנו או נוהגים בנו שלא בצדק.‏

 ישוע אכן הראה בפועל שהוא אוהב את אויביו,‏ משום שהוא סלח אפילו למי שגילו כלפיו יחס מחפיר ביותר (‏לוקס כ״ג:‏33,‏ 34‏)‏.‏ כמו כן,‏ מצוותו לאהוב את האויבים משתלבת היטב עם העקרונות והעצות שבתנ״ך (‏שמות כ״ג:‏4,‏ 5;‏ משלי כ״ד:‏17;‏ כ״ה:‏21‏)‏.‏

 ‏”‏התמידו לאהוב את אויביכם ולהתפלל בעד רודפיכם”‏ (‏מתי ה׳:‏43,‏ 44‏)‏.‏

במאמר זה:‏

 מדוע עלינו לאהוב את אויבינו?‏

  •   כי אלוהים עצמו נוהג כך.‏ המקרא אומר על אלוהים:‏ ”‏טוב הוא לכפויי הטובה ולרעים”‏ (‏לוקס ו׳:‏35‏)‏.‏ ”‏הוא מזריח שמשו הן על רעים והן על טובים”‏ (‏מתי ה׳:‏45‏)‏.‏

  •   כי אהבה גורמת לאנשים להשתנות.‏ המקרא מסביר שאם תשיב לאדם טובה תחת רעה,‏ אתה כביכול ’‏תערום גחלים על ראשו’‏ (‏משלי כ״ה:‏22‏)‏.‏ מה הכוונה?‏ המטפורה בפסוק שאולה מתהליך הפקת מתכות יקרות.‏ על מנת להפיק את המתכת הרצויה מתוך עפרת המתכת,‏ יש צורך לחמם את העפרה.‏ באותו אופן,‏ אם ננהג בטוב לב באדם ששונא אותנו,‏ אנו עשויים להמס את כעסו ולהוציא ממנו תכונות טובות.‏

 באילו דרכים ניתן לגלות אהבה כלפי האויבים?‏

  •   ‏”‏להיטיב עם שונאיכם”‏ (‏לוקס ו׳:‏27‏)‏.‏ המקרא אומר:‏ ”‏אם רעב אויבך,‏ האכילהו,‏ ואם צמא,‏ השקהו”‏ (‏רומים י״ב:‏20‏)‏.‏ תוכל למצוא דרכים נוספות לגלות אהבה כלפי אויביך אם תחשוב איך ליישם את מה שידוע כ”‏כלל הזהב‏”‏:‏ ”‏מה שאתם רוצים שבני אדם יעשו לכם,‏ כך עשו להם גם אתם”‏ (‏לוקס ו׳:‏31‏)‏.‏

  •   ‏”‏לברך את מקלליכם”‏ (‏לוקס ו׳:‏28‏)‏.‏ נוכל לברך את אויבינו בכך שנדבר אליהם באדיבות ובהתחשבות,‏ גם אם הם מדברים אלינו בצורה פוגענית.‏ במקרא כתוב:‏ ”‏אל תשלמו רעה תחת רעה או עלבון תחת עלבון.‏ אדרבה,‏ ברכו”‏ (‏פטרוס א׳.‏ ג׳:‏9‏)‏.‏ עצה זו יכולה לעזור לנו לשבור את מעגל השנאה.‏

  •   ‏”‏להתפלל בעד הבזים לכם”‏ (‏לוקס ו׳:‏28‏)‏.‏ אם מישהו פוגע בך,‏ התגבר על הדחף להשיב ”‏רעה תחת רעה”‏ (‏רומים י״ב:‏17‏)‏.‏ יותר מכך,‏ בקש מאלוהים בתפילה שיסלח לאותו אדם (‏לוקס כ״ג:‏34;‏ מעשי השליחים ז׳:‏59,‏ 60‏)‏.‏ במקום לחפש הזדמנות לנקום‏,‏ השאר את הבעיה בידי אלוהים,‏ בביטחון מלא שהוא יפתור את העניין בצדק (‏ויקרא י״ט:‏18;‏ רומים י״ב:‏19‏)‏.‏

 ‏”‏התמידו לאהוב את אויביכם,‏ להיטיב עם שונאיכם,‏ לברך את מקלליכם ולהתפלל בעד הבזים לכם”‏ (‏לוקס ו׳:‏27,‏ 28‏)‏.‏

  •   ‏”‏האהבה סבלנית וטובת לב”‏ (‏קורינתים א׳.‏ י״ג:‏4‏)‏.‏ באיגרתו אל הקורינתים תיאר השליח פאולוס בפירוט מהי אהבה.‏ ביוונית קיימות מספר מילים שפירושן ”‏אהבה”‏,‏ אך פאולוס בחר להשתמש במילה ”‏אָגָפֶּה”‏,‏ אותה המילה המופיעה גם בדברי ישוע במתי ה׳:‏44 ובלוקס ו׳:‏27,‏ 35‏.‏ נוכל לשקף אהבה זו אפילו כלפי אויבינו אם ננהג בהם בסבלנות ובטוב לב ונימנע מקנאה,‏ יהירות וגסות רוח.‏

 ‏”‏האהבה סבלנית וטובת לב.‏ האהבה לא תקנא.‏ היא לא תתרברב ולא תתייהר;‏ היא לא תנהג בגסות,‏ לא תחפש את טובת עצמה,‏ לא תתרגז ולא תרשום את הפגיעות.‏ היא לא תשמח בעוולה,‏ אלא תשמח בָּאמת.‏ היא תישא את הכול,‏ תאמין בכול,‏ תקווה לכול ותחזיק מעמד בכול.‏ האהבה לא תימוט לעולם”‏ (‏קורינתים א׳.‏ י״ג:‏4–8‏)‏.‏

 האם עיקרון זה מתבטל בזמן מלחמה?‏

 לא,‏ מפני שישוע לימד את תלמידיו לא להילחם באויביהם.‏ לדוגמה,‏ כאשר הזהיר אותם מפני ההתקפה שתבוא על ירושלים,‏ הוא לא אמר להם להישאר בעיר ולהילחם,‏ אלא לנוס ממנה (‏לוקס כ״א:‏20,‏ 21‏)‏.‏ כמו כן,‏ ישוע אמר לשליח פטרוס:‏ ”‏השב את חרבך למקומה,‏ כי כל האוחזים בחרב,‏ בחרב ייהרגו”‏ (‏מתי כ״ו:‏52‏)‏.‏ הן המקרא והן ההיסטוריה מעידים שתלמידיו של ישוע במאה הראשונה לספירה לא נלחמו באויביהם (‏טימותיאוס ב׳.‏ ב׳:‏24‏)‏.‏ a

 תפיסות מוטעות לגבי המצווה לאהוב את אויבינו

 תפיסה מוטעית:‏ התורה דרשה שבני ישראל ישנאו את אויביהם.‏

 עובדה:‏ אין בתורה מצווה כזו.‏ להיפך,‏ התורה עודדה את עם ישראל לאהוב את הרֵע (‏ויקרא י״ט:‏18‏)‏.‏ משמעות המילה ”‏רֵע”‏ היא פשוט הזולת,‏ אבל חלק ממנהיגי הדת היהודים צמצמו את המשמעות רק לבני עמם והאמינו שהגויים הם אויביהם ושהם ראויים לשנאתם (‏מתי ה׳:‏43,‏ 44‏)‏.‏ ישוע תיקן את השקפתם בעזרת משל השומרוני הטוב (‏לוקס י׳:‏29–37‏)‏.‏

 תפיסה מוטעית:‏ לאהוב את אויביך משמעו להסכים עם מעשיהם הרעים.‏

 עובדה:‏ המקרא מראה שאפשר לאהוב מישהו מבלי לקבל את מעשיו הרעים.‏ למשל,‏ ישוע גינה אלימות,‏ אך התפלל עבור אלה אשר הוציאו אותו להורג (‏לוקס כ״ג:‏34‏)‏.‏ כמו כן,‏ הוא סלד מכל חטא,‏ אך נתן את חייו עבור החוטאים (‏יוחנן ג׳:‏16;‏ רומים ו׳:‏23‏)‏.‏

a התיאולוג א.‏ ו.‏ ברנס מציין בספרו:‏ ”‏בחינה מדוקדקת של כל המידע המצוי בידינו [‏מעידה]‏ כי עד לימי מרקוס אורליוס [‏קיסר רומא משנת 161 עד 180 לספירה]‏,‏ שום משיחי לא התגייס לצבא ושום חייל לא נותר בשירותו הצבאי אחרי שנעשה למשיחי”‏ (‏The Rise of Christianity)‏.‎