עבור לתוכן

האם על המשיחיים לשמור את השבת?‏

האם על המשיחיים לשמור את השבת?‏

תשובת המקרא

 החובה לשמור את השבת אינה חלה על המשיחיים.‏ הם כפופים ל”‏תורת המשיח”‏,‏ שלא כוללת את חוק השבת (‏גלטים ו׳:‏2;‏ קולוסים ב׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏ כיצד נוכל להיות בטוחים בכך?‏ ראשית,‏ כדאי לבדוק מהו מקור השבת.‏

מהי השבת?‏

 המילה ”‏שבָּת”‏ נגזרת משם הפועל ”‏לשבות”‏,‏ שמשמעו ”‏לנוח;‏ לחדול מעבודה”‏.‏ במקרא היא מופיעה לראשונה במסגרת חוקים שונים שניתנו לבני ישראל (‏שמות ט״ז:‏23‏)‏.‏ לדוגמה,‏ הדיבר הרביעי בעשרת הדיברות הוא:‏ ”‏זכור את יום השבת לקדשו.‏ שישה ימים תעבוד ותעשה את כל מלאכתך,‏ אך היום השביעי שבת ליהוה אלוהיך.‏ לא תעשה כל מלאכה”‏ (‏שמות כ׳:‏8–10‏)‏.‏ השבת החלה עם שקיעת החמה ביום שישי והסתיימה עם שקיעת השמש ביום שבת.‏ במהלכה נאסר על בני ישראל לצאת מסביבת מגוריהם,‏ להדליק אש,‏ לקושש עצים ולשאת משאות כבדים (‏שמות ט״ז:‏29;‏ ל״ה:‏3;‏ במדבר ט״ו:‏32–36;‏ ירמיהו י״ז:‏21‏)‏.‏ חילול השבת היה בגדר עבירה חמורה (‏שמות ל״א:‏15‏)‏.‏

 לא רק היום השביעי נקרא שבת.‏ גם ימים נוספים בלוח השנה היהודי,‏ וכמו כן השנה השביעית והשנה ה־50,‏ נקראו שבתות.‏ בשנת השמיטה ובשנת היובל היה על בני ישראל לתת לאדמה לנוח ונאסר עליהם לגבות חובות (‏ויקרא ט״ז:‏29–31;‏ כ״ג:‏6,‏ 7,‏ 32;‏ כ״ה:‏4,‏ 11–14;‏ דברים ט״ו:‏1–3‏)‏.‏

קורבן הכופר של ישוע ייתר את חוק שמירת השבת

מדוע שמירת השבת לא חלה על המשיחיים?‏

 חוק שמירת השבת חל בעבר רק על מי שהיו כפופים לברית התורה (‏דברים ה׳:‏2,‏ 3;‏ יחזקאל כ׳:‏10–12‏)‏.‏ אלוהים מעולם לא דרש מאנשים אחרים לשמור את השבת.‏ בסופו של דבר,‏ אפילו היהודים שוחררו מחובה זו כשקורבן הכופר של ישוע המשיח ביטל את תורת משה,‏ כולל את עשרת הדיברות (‏רומים ז׳:‏6,‏ 7;‏ י׳:‏4;‏ גלטים ג׳:‏24,‏ 25;‏ אפסים ב׳:‏15‏)‏.‏ במקום לקיים את תורת משה,‏ המשיחיים נצטוו מעתה והלאה לקיים תורה נעלה בהרבה — תורת האהבה (‏רומים י״ג:‏9,‏ 10;‏ עברים ח׳:‏13‏)‏.‏

תפיסות מוטעות לגבי השבת

 תפיסה מוטעית:‏ אלוהים כונן את השבת כאשר שבת מכל מלאכה ביום הבריאה השביעי.‏

 עובדה:‏ במקרא כתוב ש”‏אלוהים בירך את היום השביעי וקידש אותו,‏ כי בו שבת אלוהים מכל מלאכתו אשר ברא,‏ מכל מה שקבע לעשות”‏ (‏בראשית ב׳:‏3‏)‏.‏ הפסוק אינו מכיל חוק שאלוהים ייעד לאדם,‏ אלא הצהרה פשוטה לפיה חדל לברוא ביום הבריאה השביעי.‏ במקרא לא מוזכר אף אדם ששמר את השבת לפני ימי משה.‏

 תפיסה מוטעית:‏ בני ישראל היו תחת חוק השבת עוד לפני שקיבלו את התורה.‏

 עובדה:‏ משה אמר לבני ישראל:‏ ”‏יהוה אלוהינו כרת עימנו ברית בחורב”‏,‏ האזור שליד הר סיני.‏ ברית זו כללה גם את חוק השבת (‏דברים ה׳:‏2,‏ 12‏)‏.‏ מהכתוב עולה שעד אז בני ישראל לא הכירו אף חוק שנוגע לשבת.‏ אלוהים אמר לבני ישראל שהשבת נועדה להזכיר להם את יציאת מצרים.‏ אם כך,‏ מה ההיגיון בזה אם הם שמרו את השבת עוד בהיותם במצרים?‏ (‏דברים ה׳:‏15‏)‏ כמו כן,‏ מדוע היה צריך להורות להם במפורש שלא ללקט מָן בשבת?‏ (‏שמות ט״ז:‏25–30‏)‏ וגם,‏ אם הם באמת היו תחת חוק שבת כלשהו,‏ איך ייתכן שהם לא ידעו מה לעשות בפעם הראשונה שראו אדם שהפר את השבת?‏ (‏שמות ט״ז:‏25–30‏)‏.‏

 תפיסה מוטעית:‏ השבת היא ברית עולם,‏ לכן עדיין יש לשמור אותה.‏

 עובדה:‏ המקרא אכן מציג את השבת כ”‏ברית עולם”‏ (‏שמות ל״א:‏16‏)‏.‏ עם זאת,‏ המונח ”‏עולם”‏ אינו בהכרח מתאר רק תקופת זמן אינסופית.‏ מילה זו יכולה לעיתים להתייחס גם ל”‏תקופה עתידית בלתי מוגדרת”‏.‏ המקרא אומר,‏ למשל,‏ שהכהונה בעם ישראל תהיה ”‏כהונת עולם”‏,‏ אף שבפועל אלוהים הביא לסיומה לפני כ־000,‏2 שנה (‏שמות מ׳:‏15;‏ עברים ז׳:‏11,‏ 12‏)‏.‏

 תפיסה מוטעית:‏ על המשיחיים לשמור שבת מפני שישוע שמר אותה.‏

 עובדה:‏ נכון,‏ ישוע שמר שבת.‏ אך הוא עשה זאת רק מכיוון שכיהודי היה כפוף לתורת משה כבר מלידתו (‏גלטים ד׳:‏4‏)‏.‏ לאחר מותו פג תוקפה של התורה,‏ ולא היה עוד צורך לשמור את חוקיה — וכיוצא בזה,‏ גם את חוק השבת (‏קולוסים ב׳:‏13,‏ 14‏)‏.‏

 תפיסה מוטעית:‏ השליח פאולוס שמר את השבת גם לאחר שהפך למשיחי.‏

 עובדה:‏ פאולוס אומנם נכנס לבתי כנסת בשבתות,‏ אך לא כדי להשתתף בתפילות היהודים שמילאו אותם (‏מעשי השליחים י״ג:‏14;‏ י״ז:‏1–3;‏ י״ח:‏4‏)‏.‏ באותה תקופה היה נהוג להזמין לבתי הכנסת אורחים כדי שיישאו דרשות,‏ ופאולוס ניצל את ההזדמנות כדי להכריז את הבשורה הטובה (‏מעשי השליחים י״ג:‏15,‏ 32‏)‏.‏ ראוי גם לציין שפאולוס בישר ”‏מדי יום”‏,‏ ולא רק בימי שבת (‏מעשי השליחים י״ז:‏17‏)‏.‏

 תפיסה מוטעית:‏ המשיחיים צריכים לקיים את חוק השבת ביום ראשון.‏

 עובדה:‏ אין במקרא כולו ולו חוק אחד המצווה על המשיחיים לייחד את היום הראשון של השבוע למנוחה או לעבודת אלוהים.‏ בעיני המשיחיים במאה הראשונה לא היה שום הבדל בין יום ראשון לבין שאר ימות השבוע.‏ האנציקלופדיה הבינלאומית הסטנדרטית למקרא (‏אנג׳)‏ מציינת:‏ ”‏רק במאה הרביעית לספירה החלו להחיל על יום ראשון את מאפייני השבת,‏ כאשר [‏הקיסר הרומי עובד האלילים]‏ קונסטנטין אסר ביצוע עבודות שונות ביום ראשון”‏.‏ a

 אבל מה באשר לקטעים במקרא מהם ניתן להסיק שיום ראשון היה יום מיוחד?‏ למשל,‏ מסופר שהשליח פאולוס סעד ”‏ביום הראשון בשבוע”‏ יחד עם אחיו לאמונה (‏מעשי השליחים כ׳:‏7‏)‏.‏ נכון,‏ אבל הוא עשה זאת ביום ראשון כי למוחרת,‏ ביום שני,‏ הוא היה צריך לצאת לדרכו.‏ קטע נוסף נוגע לאיסוף התרומות,‏ שם פאולוס מורה למשיחיים להפריש תרומה מדי יום ראשון בשבוע למען אחיהם לאמונה.‏ אך זו הייתה רק הצעה פרקטית להקצאת משאבים מהתקציב האישי כבר בתחילת השבוע.‏ כמו כן,‏ התרומות נשמרו בבתי האחים,‏ ולא נאספו במקום התכנסות משותף (‏קורינתים א׳.‏ ט״ז:‏1,‏ 2‏)‏.‏

 תפיסה מוטעית:‏ אין זה ראוי להקצות יום אחד בשבוע למנוחה ולעבודת אלוהים.‏

 עובדה:‏ המקרא מותיר את ההחלטה הזו בידי כל משיחי (‏רומים י״ד:‏5‏)‏.‏

a ראה גם:‏ האנציקלופדיה הקתולית החדשה,‏ מהדורה שנייה,‏ כרך 13,‏ עמוד 608 (‏אנג׳)‏.‏