מיתוס:‏ עדי־יהוה אינם חוגגים את חג המולד כי הם אינם מאמינים בישוע.‏

 עובדה:‏ אנחנו משיחיים,‏ ואנחנו מאמינים שהישועה אפשרית אך ורק באמצעות ישוע המשיח (‏מעשי השליחים ד׳:‏12‏)‏.‏

 מיתוס:‏ עמדתכם לגבי חג המולד גורמת לפילוגים במשפחות.‏

 עובדה:‏ מוסד המשפחה יקר ללבנו,‏ ואנו פועלים לחיזוק התא המשפחתי בעזרת המקרא.‏

 מיתוס:‏ אתם מחמיצים את ”‏רוח חג המולד”‏ — רוח של נדיבות,‏ שלום עלי אדמות ורצון טוב כלפי בני האדם.‏

 עובדה:‏ אנו משתדלים בכל יום לנהוג בנדיבות ולרדוף שלום (‏משלי י״א:‏25;‏ רומים י״ב:‏18‏)‏.‏ לדוגמה,‏ אנו עורכים את אסיפותינו ומבשרים את הבשורה בהתאם להוראתו של ישוע:‏ ”‏חינם קיבלתם,‏ חינם תיתנו”‏ (‏מתי י׳:‏8‏)‏.‏ בנוסף לכך,‏ אנו מצביעים על מלכות אלוהים כתקווה האמיתית לכינון שלום עלי אדמות (‏מתי י׳:‏7‏)‏.‏

•   ישוע ציווה עלינו לזכור את מותו ולא את לידתו (‏לוקס כ״ב:‏19,‏ 20‏)‏.‏

•   שליחיו של ישוע ותלמידיו הראשונים לא חגגו את חג המולד.‏ על־פי האנציקלופדיה הקתולית החדשה (‏אנג׳)‏,‏ ”‏החג לציון לידתו של ישוע נוסד לא לפני שנת 243 [‏לספירה]‏”‏,‏ יותר ממאה שנה לאחר מותו של אחרון השליחים.‏

•   אין כל הוכחה לכך שישוע נולד ב־25 בדצמבר;‏ תאריך הולדתו אינו מוזכר במקרא.‏

•   אנחנו מאמינים שחג המולד אינו רצוי בעיני אלוהים,‏ שכן שורשיו נעוצים במנהגים ובטקסים פגאניים (‏קורינתים ב׳.‏ ו׳:‏17‏)‏.‏

 רבים חוגגים את חג המולד למרות שהם יודעים ששורשיו פגאניים ושאין לו כל בסיס במקרא.‏ אולי חלקם תוהים:‏ מדוע צריכים המשיחיים לנקוט עמדה לא־פופולארית כזו?‏ למה צריך לעשות מזה עניין גדול?‏

 המקרא מעודד אותנו לחשוב בכוחות עצמנו ולהשתמש ב’‏כושר החשיבה’‏ שלנו (‏רומים י״ב:‏1,‏ 2‏)‏.‏ הוא מלמד אותנו להוקיר את האמת (‏יוחנן ד׳:‏23,‏ 24‏)‏.‏ אומנם אכפת לנו ממה שאחרים חושבים עלינו,‏ אבל אנו דבקים בעקרונות המקרא גם אם זה הופך אותנו ללא־פופולאריים.‏

 אנו אישית בוחרים שלא לחגוג את חג המולד ועם זאת מכבדים את זכותו של כל אדם להחליט עבור עצמו בנושא זה.‏ איננו מפריעים לאיש לחגוג את חג המולד.‏