בתור עדי־יהוה איננו חוגגים ימי הולדת מכיוון שאנו מאמינים שמנהג זה אינו רצוי בעיני אלוהים.‏ המקרא אומנם אינו אוסר מפורשות לחגוג ימי הולדת,‏ אך הוא עוזר לנו לנתח את מאפייניו העיקריים של המנהג ולהבין מהי השקפתו של אלוהים בנושא.‏ נדון כעת בארבעה מהמאפיינים ונראה אילו עקרונות מקראיים נוגעים להם.‏

1.   לחגיגות ימי הולדת יש שורשים פגאניים.‏ לדברי לקסיקון העוסק בסיפורי עם,‏ מיתולוגיה ואגדות (‏Funk & Wagnalls Standard Dictionary of Folklore, Mythology, and Legend)‏,‏ מקורו של מנהג זה באמונה שביום הולדתו של האדם ”‏לרוחות וכוחות רעים יש הזדמנות לתקוף אותו”‏,‏ ו”‏נוכחותם של חברים והבעת משאלות טובות מגנות עליו”‏.‏ בספר מסורת ימי ההולדת (‏The Lore of Birthdays)‏ נאמר שבימי קדם רישום יום ההולדת ”‏היה הכרחי לקביעת ההורוסקופ”‏ על בסיס ”‏האסטרולוגיה המיסטית”‏.‏ הספר מוסיף:‏ ”‏על־פי אמונות עממיות,‏ לנרות יום הולדת יש יכולת מאגית מיוחדת להגשים משאלות”‏.‏

    אולם המקרא מגנה כישוף,‏ הגדת עתידות,‏ עיסוק בספיריטיזם וכדומה (‏דברים י״ח:‏14;‏ גלטים ה׳:‏19–21‏)‏.‏ למעשה,‏ אחת הסיבות שאלוהים גזר עונש על בבל הקדומה היא שתושביה עסקו באסטרולוגיה,‏ סוג של הגדת עתידות (‏ישעיהו מ״ז:‏11–15‏)‏.‏ עדי־יהוה אינם מתעמקים יתר על המידה בשורשיו של כל מנהג ומנהג,‏ אך כאשר כתבי־הקודש מספקים הנחיות כל כך ברורות,‏ איננו מתעלמים מהן.‏

2.   המשיחיים הקדומים לא חגגו ימי הולדת.‏ באנציקלופדיית וורלד בוק כתוב:‏ ”‏הם ראו בחגיגות ימי הולדת מנהג אלילי”‏.‏ המקרא מלמד שעל כל המשיחיים ללכת על־פי המתכונת שהתוו השליחים ואחרים שלמדו ישירות מישוע (‏תסלוניקים ב׳.‏ ג׳:‏6‏)‏.‏

3.   המאורע היחיד שהמשיחיים מצווים לקיים אינו קשור ללידה,‏ אלא למוות — מותו של ישוע (‏לוקס כ״ב:‏17–20‏)‏.‏ אין זה צריך להפתיענו,‏ שכן במקרא כתוב:‏ ”‏טוב.‏.‏.‏ יום המוות מיום היוולדו”‏ (‏קהלת ז׳:‏1‏)‏.‏ לאורך כל חייו עלי אדמות עשה לעצמו ישוע שם טוב בעיני אלוהים,‏ ולכן יום מותו חשוב יותר מיום לידתו (‏עברים א׳:‏4‏)‏.‏

4.   במקרא לא מוזכר אף משרת אלוהים שחגג יום הולדת.‏ לא מדובר בהשמטה,‏ שהרי מוזכרות בו שתי חגיגות יום הולדת של אנשים שלא שירתו את אלוהים.‏ שני המאורעות מוצגים באור שלילי (‏בראשית מ׳:‏20–22;‏ מרקוס ו׳:‏21–29‏)‏.‏

 כמו כל הורה טוב,‏ גם הורים מקרב עדי־יהוה מביעים את אהבתם לילדיהם במהלך כל השנה,‏ נותנים להם מתנות ועורכים מפגשים מהנים.‏ הם משתדלים לחקות את דוגמתו המושלמת של אלוהים,‏ הנותן דברים טובים לילדיו ללא סיבה מיוחדת (‏מתי ז׳:‏11‏)‏.‏ ילדיהם של עדי־יהוה אינם מרגישים מקופחים,‏ כפי שניתן לראות מדבריהם של כמה מהם:‏

•   ”‏הרבה יותר כיף לקבל מתנה כשאתה בכלל לא מצפה לזה”‏ (‏תמי,‏ בת 12)‏.‏

•   ”‏אומנם אני לא מקבל מתנות ביום ההולדת שלי,‏ אבל ההורים שלי קונים לי מתנות בימים אחרים.‏ זה דווקא מוצא חן בעיניי,‏ כי ככה הם מפתיעים אותי”‏ (‏גרגורי,‏ בן 11)‏.‏

•   אריק בן ה־6 אמר לאמו של חבר לכיתה:‏ ”‏את באמת חושבת שעשר דקות,‏ כמה עוגיות ושיר זו מסיבה?‏ את צריכה לבוא אליי הביתה ולראות מה זו מסיבה אמיתית!‏”‏