נולדתי בעיר קלגרי באלברטה,‏ קנדה.‏ הוריי התגרשו כשהייתי תינוק,‏ ואימי ואני עברנו לבית הוריה.‏ סבא וסבתא שלי אהבו את אימי ואותי,‏ והייתה לי ילדות מאושרת.‏ אני עדיין נהנה להתרפק על הזיכרונות הנעימים שצברתי בשנים האלה.‏

 בגיל שבע חלה תפנית שלילית בחיי.‏ אימי נישאה מחדש לאבי ועברנו לסנט לואיס,‏ מיזורי,‏ ארצות הברית.‏ עד מהרה גיליתי שאבי הוא אדם אכזרי מאוד.‏ לדוגמה,‏ כשחזרתי הביתה אחרי היום הראשון בבית־הספר החדש שלי,‏ הוא גילה שהרביצו לי ושלא הרבצתי בחזרה.‏ הוא רתח מכעס והרביץ לי חזק יותר מהילדים בבית־הספר.‏ הפנמתי את ה”‏שיעור”‏ שהוא לימד אותי והשתתפתי בקטטה הראשונה שלי כבר בגיל שבע.‏

 האופי האלים של אבי מירר את חייה של אימי,‏ והיו פורצות ביניהם הרבה מריבות קולניות.‏ התחלתי להשתמש בסמים ולשתות אלכוהול בגיל 11.‏ הפכתי לאדם יותר ויותר תוקפני ונקלעתי להרבה קטטות רחוב.‏ כשסיימתי את לימודיי בתיכון כבר הייתי כל כך אלים שאי־אפשר היה לזהות אותי.‏

 בגיל 18 התגייסתי לחיל הנחתים של ארצות הברית.‏ האימונים שעברתי שם הביאו את התוקפנות שלי לדרגה חדשה — דרגה קטלנית.‏ אחרי חמש שנים עזבתי את הצבא והתחלתי ללמוד פסיכולוגיה בשאיפה לעשות קריירה בלשכת החקירות הפדראלית (‏אף־בי־איי)‏.‏ התחלתי את הלימודים באוניברסיטה בארצות הברית,‏ ואחר כך עברתי לקנדה ושם המשכתי את לימודיי.‏

 בתקופת לימודיי באוניברסיטה התאכזבתי לגמרי מבני האדם ומהחברה.‏ אנשים נראו לי כל כך אנוכיים,‏ כל דבר בעולם נראה ריק מתוכן,‏ ולא ראיתי שום פתרון באופק לבעיות האנושות.‏ איבדתי תקווה שבני האדם יצליחו להפוך את העולם למקום טוב יותר.‏

 מכיוון שלא מצאתי שום תכלית בחיים,‏ הידרדרתי לאלכוהול,‏ סמים,‏ רדיפת כסף ומין.‏ חייתי ממסיבה למסיבה ומבחורה לבחורה.‏ בעקבות השירות הצבאי פיתחתי ביטחון עצמי מופרז והסתבכתי בקטטות רבות.‏ הייתה לי תפיסת צדק משלי ולא היססתי להתעמת עם כל מי שלדעתי עשה עוול לאדם אחר.‏ אבל במציאות רק השתעבדתי יותר ויותר לאלימות.‏

 פעם אחת בזמן שחבר שלי ואני היינו תחת השפעת סמים במרתף שלי והכנו משלוח מריחואנה למכירה,‏ הוא שאל אותי אם אני מאמין באלוהים.‏ עניתי לו:‏ ”‏אם אלוהים אחראי לכל הסבל בעולם,‏ אני לא רוצה שום קשר איתו!‏”‏ למוחרת,‏ ביום הראשון שלי בעבודה חדשה,‏ אחד העובדים שהיה עד־יהוה שאל אותי:‏ ”‏האם אתה חושב שאלוהים אחראי לכל הסבל בעולם?‏”‏ התזמון של השאלה שלו הפתיע אותי ועורר את הסקרנות שלי.‏ בששת החודשים הבאים ניהלנו שיחות רבות,‏ והוא נתן לי תשובות מתוך המקרא על השאלות הקשות שהיו לי לגבי החיים.‏

 בזמנו גרתי עם הארוסה שלי,‏ אבל היא לא רצתה לשמוע על מה שלמדתי.‏ יום ראשון אחד אמרתי לה שהזמנתי את עדי־יהוה לבוא אלינו כדי להעביר לנו שיעור מקרא.‏ למוחרת חזרתי הביתה מהעבודה וגיליתי שהיא לקחה הכול ועזבה אותי.‏ יצאתי החוצה ופרצתי בבכי.‏ התפללתי לאלוהים והתחננתי שיעזור לי.‏ זאת הייתה הפעם הראשונה שפניתי לאלוהים בשמו הפרטי,‏ יהוה (‏תהלים פ״ג:‏18‏)‏.‏

 כעבור יומיים באו אליי זוג עדי־יהוה,‏ בעל ואישה,‏ כדי ללמד אותי.‏ זה היה שיעור המקרא הראשון שלי.‏ אחרי שהם הלכו,‏ המשכתי לקרוא את הספר ביכולתך לחיות לנצח בגן־עדן עלי־אדמות וסיימתי אותו באותו הלילה.‏ a מה שלמדתי על יהוה אלוהים ועל בנו,‏ ישוע המשיח,‏ נגע מאוד לליבי.‏ הבנתי שיהוה הוא אל מלא רחמים ושכואב לו לראות אותנו סובלים (‏ישעיהו ס״ג:‏9‏)‏.‏ יותר מכול התרגשתי מאהבתו של אלוהים כלפיי ומהעובדה שבנו הקריב את חייו עבורי (‏יוחנן א׳.‏ ד׳:‏10‏)‏.‏ הבנתי שיהוה היה סבלן איתי כי ”‏אין הוא חפץ שיושמד איש אלא שהכול יחזרו בתשובה”‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏9‏)‏.‏ הרגשתי שיהוה מושך אותי אליו (‏יוחנן ו׳:‏44‏)‏.‏

 התחלתי ללכת לאסיפות של עדי־יהוה באותו השבוע.‏ היו לי עגילים,‏ שיער ארוך,‏ ובאופן כללי הייתה לי חזות מרתיעה,‏ אבל עדי־יהוה התייחסו אליי כאילו אני קרוב משפחה אהוב שהם לא ראו הרבה זמן.‏ הם באמת התנהגו כמו שעובדי אלוהים צריכים להתנהג.‏ הרגשתי כאילו אני שוב נמצא בבית של סבא וסבתא,‏ אבל האווירה שם הייתה אפילו יותר נפלאה.‏

 תוך זמן קצר התחלתי לשנות את חיי בהתאם למה שלמדתי מתוך המקרא.‏ הסתפרתי,‏ התחלתי לנהל אורח חיים מוסרי מבחינה מינית והפסקתי להשתמש בסמים ולהשתכר (‏קורינתים א׳.‏ ו׳:‏9,‏ 10;‏ י״א:‏14‏)‏.‏ רציתי לשמח את יהוה.‏ לכן בכל פעם שלמדתי שמשהו שאני עושה לא רצוי בעיניו,‏ אף פעם לא חיפשתי תירוצים להתנהגות הפסולה שלי.‏ הייתי מרגיש דקירה בלב ואומר לעצמי:‏ ’‏אני לא יכול להמשיך להתנהג ככה’‏.‏ ובלי שום היסוס התאמצתי לשנות את צורת החשיבה שלי ואת התנהגותי.‏ תודות לכך,‏ מהר מאוד נוכחתי ביתרונות שיש להדרכת יהוה.‏ ב־29 ביולי 1989 — חצי שנה אחרי שיעור המקרא הראשון שלי — נטבלתי כעד־יהוה.‏

 המקרא עזר לי לשנות לגמרי את האישיות שלי.‏ בעבר הייתי מגיב באלימות כשגילו כלפיי עוינות.‏ אבל עכשיו אני עושה כל מאמץ ’‏לחיות בשלום עם כל אדם’‏ (‏רומים י״ב:‏18‏)‏.‏ אני לא זוקף את ההצלחה לעצמי.‏ אני מודה ליהוה מפני שדברו ורוח קודשו העניקו לי את הכוח לחולל את השינויים העצומים האלה (‏גלטים ה׳:‏22,‏ 23;‏ עברים ד׳:‏12‏)‏.‏

 אני כבר לא עבד לסמים,‏ אלימות ותשוקות לא מוסריות.‏ כיום אני שואף להשביע את רצונו של יהוה אלוהים ולתת לו את מיטבי.‏ זו הסיבה שחשוב לי לעזור לאנשים להכיר אותו.‏ כמה שנים לאחר שנטבלתי,‏ עברתי למדינה אחרת כדי ללמד את המקרא באזורים שיש בהם צורך גדול יותר במבשרים.‏ לאורך השנים לימדתי אנשים רבים ושמחתי לראות איך המקרא משפר גם את החיים שלהם.‏ וכמה שמחתי כשאימי הפכה לאחת מעדי־יהוה,‏ בין היתר בזכות השינויים החיוביים שחוללתי באישיות שלי ובהתנהגותי.‏

 ב־1999 סיימתי באל סלבדור קורס שנקרא כיום ”‏בית־הספר למבשרי המלכות”‏.‏ הקורס הכשיר אותי למלא תפקיד מרכזי בהפצת הבשורה ונתן לי את הכלים לשמש כמורה ורועה רוחני בקהילה.‏ מאוחר יותר באותה השנה התחתנתי עם אישה מקסימה,‏ אאוחניה.‏ וכיום אנו מלמדים את המקרא במלוא זמננו בגואטמלה.‏

 כעת אני כבר לא מאוכזב מהחיים — אני מאושר מהחיים.‏ בזכות עקרונות המקרא השתחררתי מהשעבוד לאלימות ולהפקרות מינית וזכיתי לחיים מלאים באהבה אמיתית ובשלווה.‏