כשמטוס סילון נמצא בתעופה נוצרות מערבולות אוויר בקצות כנפיו. המערבולות הללו יוצרות כוח גרר ומגבירות את צריכת הדלק, והן עלולות לטלטל מטוסים אחרים הטסים במרחק קטן אחריו. משום כך כשמטוסים ממריאים מאותו מסלול, יש להקפיד שבין ההמראות יהיה מרווח זמן ארוך מספיק שיאפשר למערבולות לדעוך.‏

מהנדסי מטוסים מצאו דרך לצמצם את הבעיה. לאיזה פתרון הם הגיעו? הם פיתחו כנפונים בהשראת ציפורים דואות הניחנות בכנפיים בעלות קצה מורם, ציפורים כדוגמת העַקָב, העיט והחסידה.‏

נקודות למחשבה: בשעה שהציפורים הגדולות הללו נמצאות במעוף, הנוצות בקצות כנפיהן מתעקלות כלפי מעלה בזווית כמעט ישרה. המבנה שנוצר מאפשר לקבל מקסימום כוח עילוי במינימום אורך כנף. הוא גם משפר את ביצועי התעופה. מהנדסים תכננו כנפי מטוס בעלות מבנה דומה. הם ערכו ניסויים חדשניים במנהרת רוח וגילו שכנפיים המעוקלות בקצותיהן בצורה נכונה ונמצאות בזווית מתאימה ביחס לזרם האוויר משפרות את יעילות התעופה — נכון להיום השיפור עומד על 10 אחוזים ואף יותר. מהי הסיבה לכך? תודות לכנפונים נוצרות מערבולות קטנות יותר, דבר המפחית את כוח הגרר. הכנפונים גם יוצרים סוג של כוח דחף ”המבטל חלק מכוח הגרר הרגיל הפועל על המטוס”, נאמר באנציקלופדיית התעופה ‏(Encyclopedia of Flight).‏

לפיכך הכנפונים מאפשרים למטוס לטוס רחוק יותר, לשאת מטען כבד יותר ולחסוך בדלק, ובזכותם ניתן לייצר מטוסים בעלי כנפיים קצרות יותר — יתרון המקל גם על חנייתם. מעניין לציין שבשנת 2010 חסכו חברות התעופה ”7,600 מיליון ליטר של דלק מטוסי סילון בהיקף כלל־עולמי” ובכך תרמו לצמצום ניכר בפליטת גזים מכלי טיס, נאמר בכתבה שפרסמה נאס”א.‏

מה דעתך? האם כנפי הציפורים הדואות התפתחו בתהליך אבולוציוני? או האם הן מהוות הוכחה לקיומו של מתכנן תבוני?‏