‏”אל לא ירשיע” ‏(‏איוב ל”ד:12‏).‏

מה אומרים אנשים?‏

יש אומרים שכל מה שקורה הוא לפי רצון אלוהים. לכן הם מסיקים שאלוהים הוא שגורם לסבלנו. לדוגמה, כאשר מתרחשים אסונות טבע‏, הם טוענים שהאסונות הללו הם דרכו של אלוהים להעניש את החוטאים.‏

מה אומר המקרא?‏

מן המקרא עולה בבירור שאלוהים אינו הגורם לסבל. למשל, במקרא נאמר שכאשר אדם מתמודד עם קשיים, תהיה זו טעות מצדו לומר: ”אלוהים מנסה אותי”. מדוע? מכיוון ש”לא ניתן לנסות את אלוהים בדברים רעים, ואין הוא מנסה בהם איש” (‏יעקב א’:13‏). במילים אחרות, אלוהים לעולם אינו הגורם לקשיים שאנו חווים או לסבל הנלווה להם. אילו היה נוהג כך, הוא למעשה היה נוהג ברוע לב, אך אלוהים ”לא ירשיע”, כלומר הוא אינו עושה מעשי רשע (‏איוב ל”ד:12‏).‏

אם אלוהים אינו הגורם לסבלנו, מיהו או מהו הגורם? למרבה הצער, אנשים לא אחת נופלים קורבן למעשי אכזריות של בני אדם לא־מושלמים (‏קהלת ח’:9‏). בנוסף, אנו עלולים לחוות אסונות בעקבות ”עת ופגע”, כלומר אירועים בלתי צפויים, רק מפני שהיינו במקום הלא־נכון בזמן הלא־נכון (‏קהלת ט’:11‏). אך המקרא מלמד שהגורם העיקרי לסבלות האדם הוא השטן, ”שר העולם הזה”, שהרי ”העולם כולו נתון לשליטת הרָשע” (‏יוחנן י”ב:31;‏ יוחנן א’. ה’:19‏). לפיכך השטן — ולא אלוהים — הוא זה שגורם לבני האדם לסבול.‏

‏”בכל צרתם לו צר” ‏(‏ישעיהו ס”ג:9‏).‏

מה אומרים אנשים?‏

יש המאמינים שאלוהים אדיש למצוקות שפוקדות אותנו. לדוגמה, סופר אחד סבור ש”סבלנו אינו מעורר חמלה ורחמים” באלוהים. לטענתו, אם אלוהים קיים, הרי שהוא מפגין ”אדישות חסרת חמלה” כלפי בני האדם.‏

מה אומר המקרא?‏

דמותו של אלוהים במקרא רחוקה מלהיות אדישה או חסרת חמלה. ההיפך הוא הנכון. המקרא מלמד שכואב לאלוהים לראות אותנו סובלים ושבקרוב הוא ימגר את הסבל. תן דעתך לשלוש עובדות מנחמות המצויות במקרא.‏

אלוהים מודע לסבלנו. מאז החל הסבל האנושי לא זלגה ולו דמעה אחת שנעלמה מעיני יהוה,‏ * שכן ’עיניו חוזות’ בכול (‏תהלים י”א:4; נ”ו:9‏). לדוגמה, כאשר משרתיו בימי קדם סבלו מדיכוי, אמר אלוהים: ”ראֹה ראיתי את עוני עמי”. אך האם הוא רק ראה את מצוקתם? לא. הוא הוסיף ואמר: ‏”ידעתי את מכאוביו” (‏שמות ג’:7‏). עובדה זו כשלעצמה מנחמת רבים, והם מתעודדים מכך שאלוהים מודע לכל הקשיים שבני האדם חווים, גם לקשיים שאחרים אינם מודעים להם או אינם מבינים אותם לגמרי (‏תהלים ל”א:8;‏ משלי י”ד:10‏).‏

לאלוהים כואב לראות אותנו סובלים. יהוה אלוהים לא רק מודע לסבלות בני האדם, אלא סבלם נוגע עמוקות ללבו. לדוגמה, אלוהים נעצב מאוד כשמשרתיו בימי קדם חוו מצוקות. ”בכל צרתם לו צר”, נאמר במקרא (‏ישעיהו ס”ג:9‏). אף־על־פי שאלוהים נעלה מאתנו לאין שיעור, הוא מזדהה עם הסובלים — הוא חש את כאבם בלבו! מן המקרא עולה בבירור ש”עמוקה חיבתו של יהוה וכי רחום הוא” (‏יעקב ה’:11‏). כמו כן, יהוה עוזר לנו להחזיק מעמד כשאנו סובלים (‏פיליפים ד’:12, 13‏).‏

אלוהים ימגר את סבלות האדם. על־פי המקרא, אלוהים יביא סוף לסבלו של כל אדם ואדם. באמצעות מלכותו השמימית ישנה יהוה את מצבה של האנושות מן הקצה אל הקצה. במקרא מובטח שבאותה תקופה אלוהים ”ימחה כל דמעה מעיניהם, והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד. הדברים שהיו חלפו” (‏ההתגלות כ”א:4‏). מה באשר למי שאינם עוד בין החיים? אלוהים יקים אותם לתחייה עלי אדמות על מנת שגם הם יוכלו ליהנות מחיים נטולי סבל (‏יוחנן ה’:28, 29‏). יתר על כן, איש לא יתייסר עוד מזיכרונות העבר מפני שיהוה מבטיח: ”לא תיזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב” (‏ישעיהו ס”ה:17‏).‏ *