בכל יום יש לנו אינספור הזדמנויות לגלות טוב לב כלפי אחרים.‏ אולם נראה כי רבים חושבים רק על עצמם.‏ עדויות לכך ניתן לראות בכל עבר — אנשים מרמים זה את זה בחוסר בושה,‏ נוהגים בכביש באגרסיביות,‏ משתמשים בשפה גסה ומתפרצים בזעם על אחרים.‏

גם בבתים רבים רווחת הגישה של ”קודם אני”.‏ למשל,‏ יש זוגות המתגרשים רק משום שאחד הצדדים סבור שמגיע לו מישהו טוב יותר.‏ לפעמים הורים מטמיעים באופן לא־מודע בילדיהם את הגישה של ”קודם אני”.‏ כיצד?‏ בכך שהם נכנעים לכל גחמה שלהם ומהססים להטיל עליהם מוסר.‏

לעומת זאת,‏ הורים רבים מלמדים את ילדיהם להציב את האחר לפני עצמם,‏ ויש בכך יתרונות רבים.‏ לילדים מתחשבים יש סיכוי רב יותר לרכוש חברים וליהנות ממערכות יחסים יציבות.‏ ילדים כאלה יהיו מן הסתם מאושרים יותר.‏ מדוע?‏ כיוון שעל־פי המקרא,‏ ”גדול אושרו של הנותן מזה של המקבל” (‏מעשי השליחים כ׳:‏35‏)‏.‏

אם אתה הורה,‏ כיצד תוכל לעזור לילדיך ליהנות מהיתרונות שמניבה התנהגות אדיבה ולסייע להם לא לאמץ את הגישה האנוכית הרווחת כל כך בסביבתם?‏ תן דעתך לשלוש מלכודות העלולות לגרום לילדיך לפתח גישה של ”קודם אני”,‏ וראה כיצד ניתן להימנע ממלכודות אלה.‏

הבעיה.‏ חוקרים הבחינו במגמה מטרידה:‏ צעירים רבים נכנסים למעגל העבודה בתחושה של ”מגיע לי” — הם מצפים להצליח,‏ גם אם הם משקיעים מעט אם בכלל בעבודתם.‏ יש הסבורים שהם יקודמו במהירות אף שלא רכשו מיומנות בעבודתם.‏ אחרים משוכנעים שהם מיוחדים ושיש להתייחס אליהם ככאלה.‏ אולם כשהם מבינים שאחרים אינם שותפים לדעה זו,‏ הם שוקעים בדיכאון.‏

מה עומד מאחורי הבעיה?‏ לפעמים שורשי הגישה של ”מגיע לי” נעוצים באופן שבו הפרט גדל.‏ למשל,‏ יש הורים שהושפעו בצורה מוגזמת מתנועת ההערכה העצמית שצברה פופולריות בעשורים האחרונים.‏ הרעיון שקידמה נראה הגיוני:‏ אם מעט תשבחות מועילות לילדים,‏ אזי הרעפת תשבחות תועיל להם בהרבה.‏ כמו כן,‏ הסברה הייתה שאם הורה יביע מורת רוח בדרך כשלהי,‏ הדבר רק ירפה את ידיו של הילד.‏ ובעולם ששם לו למטרה לבנות את ההערכה העצמית של הפרט,‏ הורה שלא דבק בגישה זו נחשב להורה חסר אחריות.‏ להורים נאמר:‏ אסור לגרום לילדים להרגיש רע עם עצמם.‏

בעקבות זאת החלו הורים רבים להרעיף תשבחות על ילדיהם,‏ גם כשילדיהם לא עשו שום דבר מיוחד שהיה ראוי לשבח.‏ כל הישג,‏ ולו השולי ביותר,‏ נחגג;‏ ומכל טעות,‏ ולו הגדולה ביותר,‏ התעלמו.‏ הורים אלה האמינו שהסוד לבניית הערכה עצמית הוא להתעלם מהדברים הרעים ולשבח את ילדיהם על כל דבר אחר.‏ המטרה לגרום לילדים להרגיש טוב עם עצמם הפכה להיות חשובה יותר מאשר ללמד אותם להגיע להישגים שבאמת יגרמו להם להרגיש כך.‏

מה אומר המקרא?‏ המקרא מכיר בכך שטוב לשבח מהסיבות הראויות ‏(‏מתי כ״ה:‏19–21‏)‏.‏ אולם אם משבחים ילדים רק כדי לגרום להם להרגיש טוב,‏ הם עלולים לפתח דעה מסולפת על עצמם.‏ לא בכדי מציין המקרא:‏ ”אם מישהו חושב את עצמו למשהו בעוד שהוא לא כלום,‏ איש זה מתעה את עצמו” (‏גלטים ו׳:‏3‏)‏.‏ מסיבה טובה אומר המקרא להורים:‏ ”אל תמנע מנער מוסר” (‏משלי כ״ג:‏13‏)‏.‏ *

מה תוכל לעשות?‏ עשה לך למטרה להטיל מוסר בעת הצורך ולשבח את ילדיך כשהם באמת ראויים לכך.‏ אל תרעיף עליהם שבחים רק כדי לגרום להם להרגיש טוב עם עצמם.‏ קרוב לוודאי שזה לא יועיל להם.‏ בספר דור האני ‏(‏Generation Me)‏ נאמר:‏ ”ביטחון עצמי אמיתי נובע מפיתוח כישרונותיך ומרכישת ידע,‏ ולא מכך שאומרים לך שאתה נהדר רק מעצם קיומך”.‏

‏”איש אל יחשוב את עצמו ליותר משראוי לו לחשוב,‏ אלא יהא צנוע בהערכתו” (‏רומים י״ב:‏3‏,‏ bsi)‏.‏

הבעיה.‏ נראה כי רבים מהצעירים הנכנסים למעגל העבודה אינם ערוכים כלל להתמודדות עם קשיים.‏ יש שנשברים לשמע הביקורת הקלושה ביותר.‏ אחרים בררנים מדי ומוכנים לעבוד רק בעבודה העונה על ציפיותיהם הגבוהות ביותר.‏ למשל,‏ בספרו הדן בגיל ההתבגרות (‏Escaping the Endless Adolescence)‏ מספר ד״ר ג׳וזף אלן על צעיר שאמר לו במהלך ראיון עבודה:‏ ”יש לי תחושה שהיבטים מסוימים בעבודה יכולים לפעמים להיות קצת משעממים,‏ ואני לא רוצה שיהיה לי משעמם”.‏ ד״ר אלן כותב:‏ ”נראה שהוא לא הבין שבכל עבודה יש היבטים משעממים.‏ איך מישהו יכול להגיע לגיל עשרים ושלוש ולא לדעת את זה?‏”‏

מה עומד מאחורי הבעיה?‏ בעשורים האחרונים הורים רבים מרגישים שהם חייבים לגונן על ילדיהם מכל קושי.‏ הבת נכשלה במבחן — ההורה מתערב ודורש מהמורה להעלות לה את הציון.‏ הבן קיבל דו״ח תנועה — ההורה משלם את הקנס במקומו.‏ לבן היה קשר רומנטי שלא עלה יפה — ההורה מטיל את כל האשמה על הצד השני.‏

אומנם זה טבעי לרצות לגונן על ילדיך,‏ אבל אם תהיה מגונן מדי תשדר להם מסר מוטעה — שהם אינם צריכים לקחת אחריות על מעשיהם.‏ ”במקום ללמוד שהם יכולים להתגבר על כאב ואכזבה,‏ ואפילו ללמוד מכך,‏ ילדים [כאלה] הופכים להיות מאוד מרוכזים בעצמם והם משוכנעים שהעולם והוריהם חייבים להם משהו”,‏ מציין הספר משמעת חיובית לבני נוער ‏(‏Positive Discipline for Teenagers)‏.‏

מה אומר המקרא?‏ קשיים הם חלק מהחיים.‏ למעשה במקרא נאמר:‏ ”עת ופגע יקרה את כולם” (‏קהלת ט׳:‏11‏)‏.‏ וזה כולל אנשים טובים.‏ למשל,‏ השליח המשיחי פאולוס התמודד עם קשיים מקשיים שונים במהלך שירותו.‏ אולם ההתמודדות עם קשיים אלו הועילה לו.‏ הוא כתב:‏ ”למדתי להסתפק במה שיש לי בכל הנסיבות.‏ .‏.‏.‏ למדתי את סוד ההסתפקות,‏ בין אם בשובע ובין אם ברעב,‏ בין אם בשפע ובין אם במחסור” (‏פיליפים ד׳:‏11,‏ 12‏)‏.‏

מה תוכל לעשות?‏ קח בחשבון את בגרותם של ילדיך ונסה ליישם את העיקרון המקראי הבא:‏ ”כל אחד יישא את הנטל שלו” (‏גלטים ו׳:‏5‏)‏.‏ אם בנך קיבל דו״ח,‏ עדיף שהוא ישלם את הקנס מדמי הכיס שלו או ממשכורתו.‏ אם בתך נכשלה במבחן,‏ זה אולי צריך לגרום לה להתעורר ולהבין שבפעם הבאה עליה להתכונן טוב יותר.‏ אם לבנך היה קשר רומנטי שלא עלה יפה,‏ נחם אותו — אבל בהזדמנות המתאימה עזור לו לחשוב על שאלות כגון זו:‏ ’‏האם במבט לאחור חוויה זו חשפה אצלי צדדים טעוני שיפור?‏’‏ ילדים הלומדים להתמודד עם בעיות מפתחים כושר עמידה וביטחון עצמי — תכונות שאולי יחסרו להם אם מישהו תמיד יבוא להצילם.‏

‏”יבחן איש את מעשהו,‏ ואז ישמח במעשיו” (‏גלטים ו׳:‏4‏,‏ גינ׳‏‏)‏.‏

הבעיה.‏ בסקר שנערך בקרב צעירים,‏ אמרו 81 אחוז שהמטרה החשובה ביותר של  הדור שלהם היא ’‏להיות עשירים’‏ — ודירגו את זה בעדיפות גבוהה בהרבה מהושטת עזרה לאחרים.‏ אבל החתירה לעושר אינה מביאה לתחושת סיפוק.‏ למעשה,‏ מחקרים מראים שאנשים המתמקדים בדברים חומריים הם אנשים פחות מאושרים ויותר מדוכאים.‏ ובהשוואה לאחרים הם גם סובלים מיותר בעיות רפואיות ונפשיות.‏

מה עומד מאחורי הבעיה?‏ במקרים מסוימים ילדים גדלים במשפחות חומרניות.‏ ”הורים רוצים שילדיהם יהיו מאושרים,‏ וילדים רוצים דברים חומריים”,‏ מציין הספר מגפת הנרקיסיזם ‏(‏The Narcissism Epidemic)‏. ”ולכן ההורים קונים להם דברים.‏ והילדים מרגישים מאושרים,‏ אבל רק לזמן קצר.‏ אחר כך הם רוצים דברים נוספים”.‏

כמובן,‏ עולם הפרסום ממהר לנצל צרכנים רעבתניים אלה.‏ הוא מקדם רעיונות כגון ’‏מגיע לך הטוב ביותר’‏.‏ צעירים רבים נפלו במלכודת,‏ והם עכשיו שקועים בחובות ואינם מסוגלים לשלם על הדברים ש”מגיעים” להם.‏

מה אומר המקרא?‏ המקרא מכיר בכך שאנו זקוקים לכסף (‏קהלת ז׳:‏12‏)‏.‏ אולם הוא גם מזהיר ש‏”אהבת הכסף היא שורש של כל מיני רעות”,‏ ומוסיף:‏ ”יש שפיתחו אהבה זו.‏.‏.‏ והיו כמי שדוקר את כל גופו וגורם לעצמו מכאובים רבים” (‏טימותיאוס א׳.‏ ו׳:‏10‏)‏.‏ המקרא אינו מעודד אותנו לרדוף אחר עושר חומרי,‏ אלא להסתפק בצורכי המחיה הבסיסיים (‏טימותיאוס א׳.‏ ו׳:‏7,‏ 8‏)‏.‏

‏”הנחושים להתעשר נכנעים לפיתויים ונופלים במלכודת ובהרבה תאוות אוויליות ומזיקות” (‏טימותיאוס א׳.‏ ו׳:‏9‏)‏.‏

מה תוכל לעשות?‏ בתור הורה עליך לבחון את גישתך כלפי כסף וכלפי הדברים שניתן לקנות בו.‏ שמור על סדר עדיפויות נכון ועזור גם לילדיך לעשות זאת.‏ הספר מגפת הנרקיסיזם,‏ שהוזכר קודם לכן,‏ מציע:‏ ”הורים וילדים יכולים לדון בנושאים כגון ’‏מתי כדאי לרכוש מוצרים במבצע ומתי זה לא כדאי?‏’‏ ’‏מהו שער ריבית?‏’‏ ’‏מתי קנית מוצר כלשהו כיוון שמישהו אחר חשב שעליך לקנות אותו?‏’‏”‏

היזהר שלא להשתמש בדברים חומריים כדי לכסות על בעיות משפחתיות הדורשות טיפול.‏ ”להשליך דברים חומריים על בעיות זהו פתרון ידוע לשמצה שאף פעם אינו מצליח”,‏ נאמר בספר מחיר המותרות ‏(‏The Price of Privilege)‏. ”בבעיות יש לטפל במחשבה,‏ בתבונה ובאמפתיה,‏ ולא בעזרת נעליים ותיקים”.‏