כמעט כל בני האדם יסכימו שמעשים מסוימים הם טובים או רעים באופן מובהק.‏ לדוגמה,‏ הרוב יגנו מעשים כמו רצח,‏ אונס או התעללות מינית בילדים,‏ ואילו רבים ישבחו את מי שמגלים תכונות כמו הגינות,‏ טוב לב ואמפתיה.‏ אך יש תחומים בחיים שבהם ההבחנה הזו לא כל כך ברורה.‏ בתחומים כמו מיניות,‏ יושר או גידול ילדים,‏ רבים דוגלים בגישה האומרת שאין באמת טוב או רע,‏ וחושבים שכמעט כל בחירה תהיה נכונה.‏ לעיתים קרובות החלטותיהם מתבססות על תחושותיהם הפנימיות או על מה שמקובל על האנשים סביבם.‏ האם הגישה הזאת תמיד מוכיחה את עצמה?‏

פעמים רבות אנחנו מונחים על־ידי המצפון,‏ כלומר החוש הפנימי שלנו שאומר לנו מה טוב ומה רע (‏רומים ב׳:‏14,‏ 15‏)‏.‏ גם לילדים קטנים יש חוש כזה ולכן הם יכולים להבדיל בין מה שצודק ללא־צודק,‏ ואפילו להרגיש אשמה.‏ עם הזמן,‏ המצפון שלנו משתנה בהתאם לערכים שאנחנו סופגים מהמשפחה,‏ החברים,‏ המורים,‏ הסביבה,‏ הדת והתרבות שלנו.‏ בבואנו לקבל החלטות,‏ המצפון אומר לנו אם הבחירות שלנו עולות בקנה אחד עם ערכינו או סותרות אותם.‏

אותו קול פנימי יכול להניע אותנו לגלות אמפתיה,‏ הערכה,‏ הגינות וחמלה כלפי אחרים.‏ הוא גם יכול למנוע מאיתנו לעשות דברים שיפגעו באנשים שאנחנו אוהבים או שיגרמו לנו לחוש מבוכה,‏ בושה ואשמה.‏

האם תמיד אפשר לסמוך על התחושות הפנימיות שלנו?‏ בצעירותו בחר גאריק לחיות חיים שבהם הוא זה שקבע לעצמו את הכללים.‏ אולם לבסוף הוא הבין שגישה כזו מובילה לתוצאות עגומות.‏ הוא מספר שעם הזמן חייו ”‏עלו על מסלול אפל מאוד של הפקרות מינית,‏ סמים,‏ שכרות ואלימות רבה”‏.‏

גורם נוסף שמשפיע על ההחלטות שלנו הוא מה שאחרים יחשבו עליהן.‏ אין ספק שניסיון וחוכמה של אנשים אחרים יכולים לתרום לנו רבות.‏ ובדרך כלל אנחנו נהנים מיחסים טובים יותר עם המשפחה,‏ החברים או הסביבה שלנו כשהתנהגותנו תואמת לערכים ולציפיות שלהם.‏

האם תמיד אפשר לסמוך על מה שאחרים חושבים?‏ כשפריסילה הייתה צעירה היא התנהגה כפי שהיה מקובל בקרב חבריה,‏ ולא הייתה לה שום בעיה לקיים יחסי מין מחוץ לנישואין.‏ אולם הדבר לא גרם לה להרגיש מאושרת יותר.‏ היא מספרת:‏ ”‏כשעשיתי את מה שכולם עושים,‏ לא הרגשתי שאני חיה חיים טובים יותר.‏ זה רק גרם לי לקבל החלטות לא־נבונות ולקחת סיכונים מיותרים”‏.‏

כשאנחנו עומדים בפני החלטות,‏ הרגשות שלנו ושל אחרים יכולים לתרום משמעותית ליכולתנו להבחין בין טוב לרע.‏ אבל אם נסתמך רק על מקור הדרכה זה,‏ לא תמיד נגיע לתוצאות טובות.‏ אנחנו עלולים ליפול קורבן לקוצר הראות שלנו,‏ ולא לצְפות את הנזקים שהחלטותינו יגרמו לנו או לאחרים (‏משלי י״ד:‏12‏)‏.‏ בנוסף,‏ אין שום ערובה לכך שהערכים שלנו ושל הסובבים אותנו באמת יפעלו לטובתנו או שהם לא ישתנו עם הזמן.‏ אחרי הכול,‏ התנהגות שנחשבה בעבר לפסולה מקובלת היום למדי,‏ ומעשים שפעם היו מקובלים נחשבים פתאום לבלתי הולמים.‏

האם יש מקור הדרכה טוב יותר שנוכל לסמוך עליו בהבחנה בין טוב לרע?‏ האם קיים סולם ערכים כלשהו שנוכל לחיות לפיו,‏ מבלי שנתחרט בעתיד על החלטות שקיבלנו?‏

למרבה השמחה,‏ אכן קיים מקור כזה שיכול לעזור לנו להבחין בין טוב לרע.‏ במאמר הבא נראה היכן נוכל למצוא הדרכה מוסרית עקבית ומהימנה שפועלת לטובת כל אדם באשר הוא.‏