הידעת?
איך נקבעו השנים והחודשים בימי המקרא?
שנה חקלאית של עם ישראל בארץ המובטחת החלה עם החריש והזריעה, שהתרחשו בספטמבר–אוקטובר של ימינו.
לוח שנה ירחי של 12 חודשים (שבכל אחד מהם 29 או 30 יום) קצר משנת החמה, וכדי להשוות בין השניים נעשה שימוש בשיטות שונות. ניתן היה, לדוגמה, להוסיף ימים או להוסיף חודש אחת לתקופה, אולי לפני תחילתה של שנה חדשה. כך לוח השנה תאם את עונות הזריעה והקציר.
אולם בימי משה אלוהים הורה לעמו להתחיל את השנה הדתית בחודש אביב, או ניסן (שמ׳ י״ב:2; י״ג:4). בחודש זה נחגג חג שקשור לקציר השעורים (שמ׳ כ״ג:15, 16).
החוקר אמיל שוּרֵר מסביר שהכלל לפיו קבעו אם השנה תהיה מעוברת או לא היה מאוד פשוט. הוא מציין שחג הפסח, שהיה צריך להיחגג בירח מלא בי״ד בניסן, היה חייב לחול אחרי נקודת שוויון האביב. לכן אם לקראת סוף השנה התברר שחג הפסח יחול לפני נקודת שוויון האביב הוחלט להוסיף חודש, החודש ה־13, לפני ניסן.
בבואם לקבוע את מועד סעודת האדון, שמתקיימת באביב בי״ד בניסן לפי לוח השנה העברי, עדי־יהוה משתמשים בשיטה זו. הקהילות ברחבי העולם כולו מקבלות הודעה על מועד זה מראש. *
אבל איך עם ישראל ידע מתי חודש אחד מסתיים וחודש חדש מתחיל? בימינו אפשר פשוט להציץ בלוח שנה מודפס או בלוח שנה אלקטרוני במכשיר הנייד. אבל בימי המקרא זה לא היה כל כך פשוט.
בתקופת המבול היה נהוג שכל חודש היה בן 30 יום (בר׳ ז׳:11, 24; ח׳:3, 4). מאוחר יותר אורכו של חודש בלוח השנה העברי לא היה תמיד 30 יום. חודש היה מתחיל כשהיה נראה החרמש הדק הראשון של הירח, במולד הירח, שהופיע 29 או 30 יום אחרי תחילתו של החודש הקודם.
במקרה אחד דוד ויהונתן התייחסו שניהם לחודש ואמרו: ”מחר ראש חודש” (שמ״א כ׳:5, 18). נראה, אם כן, שבמאה ה־11 לפה״ס היו מחשבים את החודשים מראש. איך אדם ממוצע בעם ישראל יכול היה לדעת מתי מתחיל חודש חדש? המשנה, אוסף שמכיל את התורה שבעל־פה ומסורות יהודיות, שופכת אור על הנושא. נאמר שם שאחרי גלות בבל, היה זה מתפקידו של הסנהדרין (בית הדין העליון היהודי). בשבעת החודשים שבהם נחוגו חגים בית הדין היה מתכנס במהלך היום ה־30 של החודש. גברים אלה היו אחראים לקבוע מתי יתחיל החודש הבא. על מה הם ביססו את החלטתם?
גברים הוצבו בנקודות גבוהות מסביב לירושלים וצפו בשמי הלילה כדי להבחין בהופעתו של סהר דקיק. בראותם אותו הם יידעו מייד את הסנהדרין. כשחברי בית הדין סברו שיש להם מספיק עדויות למולד הירח, הם הכריזו על תחילתו של חודש חדש. אבל מה אם עננים או ערפל העיבו על ראייתם של הצופים ומנעו מהם לראות את מולד הירח? במקרה כזה היו מכריזים שהחודש הוא בן 30 יום, ולמחרת התחיל חודש חדש.
המשנה מסבירה שעל החלטת הסנהדרין היו מכריזים באמצעות הדלקת משואה על הר הזיתים בקרבת ירושלים. כדי להפיץ את הבשורה היו מדליקים מדורות בנקודות גבוהות נוספות ברחבי ישראל. בתקופות מאוחרות יותר נשלחו שליחים כדי להפיץ את הידיעה. כך היהודים בירושלים ובמקומות אחרים היו יודעים שהתחיל חודש חדש. זה אפשר להם לחגוג את החגים באותו זמן.
תוכל להיעזר בטבלה המצורפת כדי להבין את הקשר בין החודשים, החגים ועונות השנה בעם ישראל.
^ ראה הוצאת המצפה מ־1 בפברואר 1990 עמ׳ 14.
