ב־31 במרס 2024 נפטרה אחות הרמין שמידט בגיל 98.‏ ככל הידוע,‏ היא הייתה אחרונת הניצולים מבין עדי־יהוה ששהו במחנות הריכוז הנאציים בשל אמונתם.‏

הרמין נולדה ב־13 בנובמבר 1925 בעיר גדנסק,‏ כיום חלק מפולין.‏ הוריה,‏ אוסקר ופרידה קושמידר,‏ שהיו עדי־יהוה,‏ החדירו בליבה עוד מגיל צעיר אמונה חזקה באלוהים.‏ בשנת 1939 הצבא הנאצי כבש את גדנסק ותוך זמן קצר עדי־יהוה נרדפו באכזריות.‏ באותה תקופה הקדישה הרמין את חייה ליהוה ונטבלה ב־2 במאי 1942,‏ בגיל 16.‏

ביוני 1943 עצרו הנאצים את הרמין בת ה־17.‏ באפריל 1944 היא נעצרה בשנית,‏ והפעם נשלחה למחנה הריכוז שטוטהוף.‏ כשסיפרה בעבר על אותה תקופה נוראית,‏ הרמין אמרה:‏ ”‏זה לא פשוט להשלים עם מה שקרה.‏ הושפלנו ופגעו בנו קשות.‏ הגסטפו לא בחל בשום אמצעי בניסיון לשבור אותי.‏ לא נולדתי גיבורה.‏ הייתי בחורה רגילה לחלוטין.‏ אבל ידעתי שנאמנותי ליהוה ונחישותי לפעול לפי המצפון שלי עומדות למבחן,‏ ולא היה לי ספק מה הדבר הנכון לעשות.‏ כשאנחנו פועלים לפי צו מצפוננו,‏ הגמול שאנו זוכים לו הוא שלום — שלום עם עצמנו ושלום עם אלוהים”‏.‏

באפריל 1945 התקדם הצבא הרוסי אל עבר מחנה הריכוז שטוטהוף.‏ במקום להניח לרוסים להציל את אסירי המחנה,‏ אילצו החיילים הגרמנים רבים מהם לעלות על דוברות ולאחר מכן נטשו אותם בלב הים.‏ הדוברה עליה היו הרמין ועוד 370 אסירים נוספים נגררה לאי הדני מון,‏ וכך ניצלו חייהם.‏ במאי 1945 חזרה הרמין והתאחדה עם הוריה.‏

בשנת 1947 נישאה הרמין לאח הורסט שמידט.‏ הורסט סירב לשרת בצבא והעביר ספרות מקראית לאחים בעת שפעילותם של עדי־יהוה הייתה אסורה.‏ הוא נשפט,‏ נידון למוות והוחזק בכלא ברנדנבורג־גורדן.‏ אסירי הכלא שוחררו ב־27 באפריל 1945,‏ ממש לפני התאריך שנקבע להוצאתו להורג.‏ הורסט והרמין היו נשואים כמעט 63 שנה,‏ עד למותו בשנת 2010.‏

במשך שנים רבות סיפרו הורסט והרלין שמידט את סיפורם לציבור הרחב.‏ בריאיון שנערך ב־1998 סיפרה הרמין על חייה כעדת־יהוה נאמנה:‏ ”‏הדרך שבחרתי ללכת בה לא הייתה קלה כלל,‏ אך היא הייתה נפלאה.‏ לא הייתי זונחת אותה בעד שום דבר בעולם”‏.‏

הרמין עמדה בנאמנות במבחני אמונה קשים ואנו אסירי תודה על דוגמתה המופתית.‏ מי ייתן וגם אנו נהיה נחושים כמוה להפגין אומץ לב ולשמור על נאמנותנו ליהוה,‏ בביטחון מלא שהוא תמיד יגן על משרתיו הנאמנים (‏תהלים ל״א:‏23,‏ 24‏)‏.‏