באשר לדברים שכתב על אודות המאורעות בחיי ישוע,‏ ציין השליח יוחנן:‏ ”‏זה שראה זאת העיד על כך,‏ ועדותו אמת,‏ והוא יודע שהוא דובר אמת,‏ כדי שגם אתם תאמינו”‏ (‏יוחנן י״ט:‏35‏)‏.‏

 סיבה אחת לבטוח בספרי הבשורה,‏ שחוברו בידי מתי,‏ מרקוס,‏ לוקס ויוחנן,‏ היא שהם נכתבו בתקופה שבה רבים מהעדים למאורעות המתוארים בהם היו עדיין בין החיים.‏ מספר מקורות מציינים כי הבשורה על־פי מתי נכתבה שמונה שנים בלבד לאחר מות ישוע,‏ כלומר בשנת 41 לספירה לערך.‏ חוקרים רבים סבורים שמדובר בתאריך מאוחר במקצת,‏ אך קיימת הסכמה כללית כי כל הספרים המרכיבים את כתבי־הקודש היווניים (‏הברית החדשה)‏ נכתבו במאה הראשונה לספירה.‏

 אנשים שראו את ישוע בעודו בחיים והיו עדים למותו ולתחייתו,‏ יכלו להעיד על אמיתות הכתוב בספרי הבשורה.‏ אילו היו בהם אי־דיוקים כלשהם,‏ הם היו יכולים לחשוף אותם בקלות.‏ פרופסור פ.‏ פ.‏ ברוס מציין:‏ ”‏אחד ההיבטים הבולטים בהטפה האפוסטולית הקדומה הוא הנוהג להתייחס לאירועים שונים תוך ביטחון מלא שהם ידועים לשומעים;‏ השליחים לא רק אמרו ’‏אנו עדים לדברים האלה’‏,‏ אלא אף ציינו:‏ ’‏כפי שאתם עצמכם יודעים’‏ (‏מעשי השליחים ב׳:‏22‏)‏”‏.‏