כבר זמן רב שהריר הדביק (‏הידרוג׳ל)‏ שמייצר דג המיקסינה מעורר עניין בקרב המדענים.‏ מדוע?‏ משום שהוא נחשב לאחד ”‏החומרים הביולוגיים הרכים והגמישים ביותר הידועים לאדם”‏.‏

 נקודות למחשבה:‏ דג המיקסינה הוא דג דמוי צלופח החי בקרקעית הים.‏ כשטורף תוקף אותו,‏ הוא מפריש חומר דמוי ג׳ל מבלוטות מיוחדות.‏ ההפרשה הזו מכילה חלבונים מייצרי ריר ואלפי סיבים ארוכים של חלבונים אחרים.‏ שילוב החלבונים האלה הופך את המים סביב דג המיקסינה לריר צמיגי.‏ הריר חוסם את זימי הטורפים וגורם להם להרפות מהדג ולברוח.‏

 ריר המיקסינה ניחן במאפיינים יוצאי דופן.‏ סיבי החלבון שמהם הוא מורכב דקים פי מאה משערת אדם וחזקים פי עשרה מניילון.‏ במגע עם מי הים,‏ תערובת הריר והסיבים יוצרת מבנה תלת־ממדי עדין המזכיר רשת צפופה.‏ המבנה הזה יכול להחזיק מים שמשקלם גדול פי 000,‏26 ממשקלו.‏ למעשה,‏ הריר מורכב כמעט מ־100 אחוז מים.‏

 המדענים לא הצליחו ליצור חומר זהה לריר המיקסינה.‏ ”‏המנגנון הטבעי הזה פשוט יותר מדי מורכב”‏,‏ אומר חוקר אחד.‏ אך המדענים מתכננים להשתמש בחיידקים כדי לייצר את סיבי החלבון בשכפול גנטי.‏ הם שואפים לפתח מוצרים קלי משקל,‏ מתכלים,‏ גמישים ושאינם נקרעים.‏ ניתן יהיה להשתמש בסיבי החלבון הסינתטיים הללו כדי לפתח חומרים עמידים לתעשיית הטקסטיל ולענף הרפואה.‏ לחומר הזה יש אינספור יישומים אפשריים.‏

 מה דעתך?‏ האם המבנה המורכב להפליא של ריר המיקסינה התפתח בתהליך אבולוציוני?‏ או האם הוא מהווה הוכחה לקיומו של מתכנן תבוני?‏