זכרי צפרדע העצים היפנית ידועים בקרקוריהם הבלתי פוסקים שנשמעים לכאורה אקראיים.‏ אולם ניתן לזהות את קרקורו של זכר בודד גם מקרב קבוצת צפרדעים שלמה ורועשת.‏ מחקר שנערך ביפן על צפרדע העצים היפנית גילה את הסוד שעומד מאחורי כן — קרקור הזכרים הקוראים לנקבות ונמצאים בסמיכות זה לזה מאורגן בצורה מדהימה.‏

 נקודות למחשבה:‏ הזכרים משמיעים קולות כדי למשוך אליהם את הנקבות.‏ הצלילים בוקעים ממיתרי הקול של הצפרדע ומתחזקים כשהם מהדהדים בשק התהודה שבצוואר.‏

 כיצד ניתן להבחין בקרקור של זכר יחיד מבין קבוצת צפרדעים שלמה?‏ חוקרים גילו שבמקום לקרקר יחד בצורה אקראית,‏ כל פרט קורא בתורו.‏ טכניקה יעילה זו מונעת חפיפה אקוסטית,‏ ומאפשרת לכל זכר בתורו להפיק קטע מוזיקלי נקי ובה בעת לחסוך באנרגיה בזמן שהוא נח ומחריש בין הקטעים.‏

 האופן שבו מתואמים קרקורי צפרדע העצים היפנית משמש השראה לחוקרים מתחום התקשורת האלחוטית.‏ החוקרים משתמשים בפעולות מתמטיות מתוחכמות כדי לשפר תזמונים בהעברת מידע כך שחבילות מידע שונות לא יעמדו אחת בדרכה של האחרת.‏ ליישומים אלה יש תוצאות טובות,‏ הכוללות העברת מידע אמינה יותר וחיסכון באנרגיה.‏

 מה דעתך?‏ האם יכולת זכרי צפרדע העצים היפנית לתאם את קרקוריהם התפתחה בתהליך אבולוציוני?‏ או האם היא מהווה הוכחה לקיומו של מתכנן תבוני?‏