לזרעי צמח שן הארי (‏או השינן)‏ יש כושר תעופה מן המרשימים ביותר בטבע!‏ כשמשב רוח מגיע לראש הצמח,‏ מתפזרים אל האוויר המוני זרעים קטנטנים המרחפים להם כמצנחים זעירים.‏ רובם נוחתים לא רחוק מנקודת המוצא שלהם,‏ אולם אחדים עשויים להמשיך ולנדוד עם הרוח למרחק של קילומטר או אף יותר!‏ מה מאפשר להם לדאות למרחקים כה ארוכים?‏ לאחרונה התגלה ששיטת הריחוף שלהם יציבה מזו של המצנח ויעילה ממנה פי ארבעה.‏

 נקודות למחשבה:‏ כל אחד מזרעי צמח שן הארי מחובר למטרייה בעלת סיבים פלומתיים,‏ הנקראת ציצית.‏ הציצית מתפקדת כמעין מצנח ויוצרת כוח גרר המאפשר לזרע להמשיך ולרחף.‏

 אולם יכולת הריחוף אינה נזקפת רק לזכות כוח הגרר שיוצרים סיבי הציצית.‏ מתברר שהאוויר הנושב דרך הסיבים הקטנים וסביבם יוצר מעליהם מערבולת אוויר טבעתית.‏ בתוך מערבולת האוויר נוצר אזור לחץ נמוך המושך את הציצית מעלה ומאט את נחיתת הזרע לקרקע.‏

 כאמור,‏ מבנה הסיבים מאפשר לציצית לתפקד כמצנח יעיל ויציב במיוחד.‏ בהתחשב בעובדה שסיבי הציצית תופסים רק 10 אחוזים משטחה הכולל,‏ ו־90 האחוזים הנותרים הם נטולי חומר,‏ מדובר בתגלית מדהימה!‏

 המדענים מחפשים דרכים לחקות את מנגנון הריחוף של צמח שן הארי.‏ הם סבורים שמידע זה ישמש ליצירת רחפנים זעירים שיצרכו מעט מאוד אנרגיה.‏ לרחפנים כאלה עשויים להיות מגוון שימושים,‏ כמו ניטור זיהום האוויר.‏

 מה דעתך?‏ האם יכולת הריחוף היעילה של זרעי שן הארי התפתחה בתהליך אבולוציוני?‏ או האם היא מהווה הוכחה לקיומו של מתכנן תבוני?‏