לווייתן הזיפיוס חלול־החרטום יכול לצלול לעומק של 992,‏2 מטר ולעמוד בלחץ של כ־300 אטמוספירות (‏390,‏4 PSI)‏,‏ ואף להישאר מתחת למים לפרקי זמן ממושכים.‏ אחד הלווייתנים ממין זה נצפה שוהה מתחת למים במשך 3 שעות ו־42 דקות.‏ כיצד לווייתנים אלה,‏ התלויים בחמצן מן האוויר כשאר היונקים,‏ מסוגלים לשרוד במעמקים כל כך הרבה זמן עם מעט מאוד חמצן ותחת לחץ כה עצום?‏

 בדומה ליונקים ימיים אחרים,‏ כאשר הלווייתן צולל,‏ כלוב הצלעות שלו מתקפל פנימה וריאותיו קורסות זמנית.‏ חוקרים גילו שיונקים ימיים צורכים פחות חמצן משום שקצב הלב שלהם צונח דרמטית,‏ ובד בבד דמם מוזרם אל המוח,‏ הלב והשרירים מהאיברים הפחות חיוניים בגופם.‏

 בנוסף,‏ יונקים ימיים אוגרים את החמצן בשרירי גופם באמצעות חלבון הנקרא מיוגלובין.‏ בזמן הצלילה במעמקים המיוגלובין משחרר את החמצן לפי הצורך.‏ ריכוז המיוגלובין בשרירי היונקים הימיים גבוה בהרבה מריכוזו בבני אדם ובעלי חיים יבשתיים.‏

 חוקר אחד התייחס ללווייתני הזיפיוס ואמר:‏ ”‏עומקי הצלילה שלהם פשוט יוצאים מגדר הרגיל.‏ לאור הידע הפיזיולוגי שיש ברשותנו כיום,‏ הם צוללים עמוק יותר ולזמן ממושך בהרבה ממה שהיינו מצפים מהם”‏.‏ מדענים שואפים להבין טוב יותר את מנגנוני הצלילה של הלווייתנים הללו בתקווה להקנות לרופאים כלים טובים יותר לטיפול במצבים של קריסת ריאות.‏

 מה דעתך?‏ האם יכולתו של לווייתן זה לצלול למעמקים ולשהות שם פרקי זמן ממושכים התפתחה בתהליך אבולוציוני?‏ או האם היא מהווה הוכחה לקיומו של מתכנן תבוני?‏